ממתק לשבת פרשת נח תשפ''ז
ממתק לשבת פרשת נח תשפ"ז
לפני כחודש בעונג שבת קמה בחורה בשם שני וסיפרה "שנה שעברה הגעתי למזרח כי לא רציתי להיות בארץ בחגים. גדלתי בבית דתי, אבל יצאתי בשאלה. ההורים שלי לא ידעו, ולא רציתי לפגוע בהם.
התחנה הראשונה שלי בתאילנד הייתה בנגקוק. כבר לא שמרתי שבת, אבל אמרתי לעצמי: נלך לארוחת שבת, משהו קליל ונחמד.
במהלך הערב הרבנית ניגשה אליי ושוחחנו במשך כרבע שעה. זו הייתה שיחה עמוקה, אבל היא לא דיברה איתי על כך שאני לא בסדר. היא דיברה איתי מהלב, ונכנסה לי ללב.
אחרי הארוחה יצאתי למועדון. ובאמצע המועדון הרגשתי פתאום: זה לא נכון לי. אחרי השיחה עם הרבנית ואחרי שהיה לי כל כך טוב בארוחת השבת, הבנתי שזה לא המקום שאני רוצה להיות בו.
ארוחת השבת, האווירה וכמה דקות של שיחה פתחו לי שוב את הלב. הרגשתי שזה מה שאני רוצה ומה שאני צריכה. זה היה בשבילי כמו סיבוב פרסה, בדיוק בנקודה שבה הייתי צריכה אותו.
התהליך היה הדרגתי, אבל אני יכולה לומר שבזכות ארוחת השבת, האווירה המדהימה והשיחה שבה באמת הרבנית דיברה איתי מהלב, הבנתי שהמקום הנכון לי הוא עם הקדוש ברוך הוא ועם היהדות. הבנתי שאני אוהבת את זה, ושזה הדבר שהכי נכון ומדויק לי ואני שמחה להגיד לכם שעכשיו מלאה שנה מאז שחזרתי לשמור שבת.
הבעש״ט אומר שהזולת הוא כמו מראה, כשאני רואה משהו לא טוב אצל החבר, יש בכך הוראה לתקן משהו דומה בעצמי. שואל הרבי: למה להגיד שיש בי בעיה אולי נשלחתי משמיים לראות את המצב רק כדי שאעזור לו?
והתשובה היא שהמבחן נמצא בצורת ההסתכלות שלי. אם אני עסוק בחיסרון שלו, שופט אותו ומתעכב על הרע שבו, יש כאן משהו שאני אמור ללמוד גם בעצמי. אבל אם כל מה שמעסיק אותי הוא איך לעזור לו לתקן, בלי להתמקד בבעיות שלו, זו יכולה להיות הסיבה שמשמיים הראו לי ולאו דווקא שיש בי גם משהו לא טוב.
ואת זה אנחנו לומדים השבוע בפרשה, אחרי שנח יצא מהתיבה הוא נטע כרם, ואז שתה מהיין שהכין והשתכר. והתורה מספרת "וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ" חם רואה את אביו בצורה לא ראויה ומיד רץ ומספר לאחיו שם ויפת.
ומיד אחר כך "ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם, וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם, ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו".
למה התורה צריכה לפרט "וערות אביהם לא ראו"?, הרי אם "פניהם אחורנית" מובן שלא ראו את אביהם,
והתשובה היא, שהפסוק לא רק בא לתאר במובן הפיזי שהם לא ראו, אלא התורה מדגישה שהם לא ראו ולא הרגישו שום "ערווה" וחיסרון אצל אביהם. כל מה שהם ראו זה רק את התפקיד שלהם ברגע הזה, מה הם יכולים לעשות כדי לתקן את המצב.
יהי רצון שנזכה לאמץ את ראיית הטוב בכל אדם ובכל מצב וכך נקיים את שליחותינו בצורה הכי טובה ונכין את העולם לגאולה האמיתית והשלימה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד