ממתק לשבת פרשת בראשית תשפ''ז
ממתק לשבת פרשת בראשית תשפ"ז
כשהגעתי לתאילנד, פנו אליי משפחות של אסירים שישבו בכלא על סחר בסמים וביקשו שאבקר אותם. בתחילה חשבתי: מה לי ולאנשים האלה? זה היה עולם רחוק מאוד מהילדות שלי בירושלים. אבל המשפיע שלי עודד אותי ללכת.
באחד הביקורים הכרתי בחור שכבר ישב בכלא ארבע שנים, ונשאר שם עוד עשר. בהתחלה היה לי קשה, אבל לאט לאט, מאחורי האסיר, התחלתי לראות את האדם. שמעתי על ילד שנשאר בלי משפחה, נזרק לרחוב, ונסחף מגיל צעיר לעולם הסמים. במשך השנים השתדלתי להקשיב לו, לעזור ולעודד אותו.
יום אחד הוא קיבל חנינה מהמלך. כשהגעתי לבקר אותו, מצאתי אותו בוכה.
שאלתי אותו "מה קרה?".
והוא אומר לי "אין לי לאן ללכת", כבר התרגלתי לפה. ארבע עשרה שנים אני יושב בכלא. לאן אני אלך עכשיו?"
חיברתי אותו לרשות למלחמה בסמים בארץ. הם עזרו לו, והוא התחיל להרצות בפני ילדים על הסכנות שבשימוש בסמים ובסחר בהם.
כעבור שנתיים הוא נפטר בפתאומיות. אנשי הרשות סיפרו לי שבשנתיים האלה, ההשפעה שלו על הילדים הייתה גדולה משל כל מרצה אחר. הם שמעו אדם שסיפר להם מהחיים שלו, אדם שישב ארבע עשרה שנים בכלא וזה מאוד נגע בהם.
מהמפגש הזה למדתי עד כמה חשוב לא לוותר על אדם, גם כשהוא נמצא בשאול תחתית. בעזרת יד מושטת, הוא יכול לא רק להתחרט על העבר, אלא לתקן דווקא במקום שבו נכשל. דווקא מתוך המקום הנמוך שאליו הוא נפל הוא יכל לעזור לאחרים להבין שיש מקומות שלא כדאי להגיע אליהם.
בפרשת בראשית אנחנו קוראים על קין שהרג את הבל אחיו. אחרי החטא הוא אומר לקב"ה: "גדול עווני מנשוא". ובהמשך מספרת התורה: "ויהי בונה עיר".
למה התורה מספרת לנו דווקא עכשיו שקין בונה עיר?
הרבי מסביר שבניית העיר מלמדת אותנו משהו על עבודת התשובה. לא מספיק להכיר בחטא, להתוודות ולהצטער. צריך גם לעשות פעולה בכיוון ההפוך מן הפגיעה.
קין פגע בחיים ובקיום העולם. עכשיו הוא הולך ובונה. הוא לא נשאר רק בתוך הצער שלו, אלא פועל למען העולם שמחוץ לו.
לפעמים אנחנו מצטערים באמת, אבל נשארים עסוקים בעצמנו: איך עשיתי את זה? למה אמרתי את זה? איך יכולתי להתנהג כך?
החרטה חשובה. אבל היא צריכה להוביל אותנו גם לשאלה: מה אני יכול לעשות עכשיו כדי לתקן?
אם לקחנו משהו, צריך להשיב אותו. אם פגענו במישהו, צריך לבקש סליחה ולתקן ככל האפשר את הפגיעה. אבל לא להסתפק בזה אלא למצא את הדרך גם להתחיל לבנות משהו טוב.
אותו פה שאמר מילה פוגעת יכול לומר מילה מחזקת. הזמן שלא הקדשנו למישהו יכול להפוך לזמן שבו אנחנו מקשיבים לו באמת. במקום שבו הכנסנו מריבה, אפשר להתחיל לעבוד על שלום.
המעשה הטוב אינו מוחק את מה שהיה ואינו פוטר אותנו מאחריות. הוא נותן לחרטה כיוון. במקום להישאר רק עם הכאב על מה שקלקלנו, אנחנו מתחילים לבנות.
כשמתחילים את התורה מחדש, זה הזמן לבחור דבר אחד שצריך תיקון, ולעשות עוד היום צעד אחד בכיוון הנכון. כי השאלה היא לא רק על מה אני מצטער, אלא מה אני בונה בעקבות זה.
שנזכה להתחיל את התורה מחדש מתוך שמחה ובעיקר מתוך בניה ותיקון ובזכות זה נזכה לגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.
שבת שלום,
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד