תודה
החיזוק היומי
חיזוק יומי
שני פתקים לחודש הרחמים והסליחות
באחד הימים, לקראת חגי תשרי, ביקש הרבי מפשיסחה מחסידיו לתפור לו חולצה חדשה מבד פשתן משובח.
החסידים שמחו על המצווה, מצאו את האורג והחייט הטובים ביותר, והביאו לרבי חולצה לבנה, יפה ונקייה להפליא.
הרבי לבש את החולצה, אך כעבור דקות מספר פשט אותה, החזיר אותה לחסידיו ואמר: "אינני יכול ללבוש את החולצה הזו".
החסידים נבהלו. הם חשבו שאולי יש בה שעטנז, או שהיא אינה נקייה מספיק. הם בדקו אותה שוב ושוב ולא מצאו שום פגם.
כשהעזו לשאול את הרבי מה הבעיה, ענה להם: "החולצה הזו עשויה מחוטי פשתן. הפשתן גדל באדמה, עבר תהליכים קשים של כתישה, סירוק, טוויה ואריגה עד שהפך לחולצה לבנה ומפוארת. החולצה הזו עברה דרך ארוכה כדי להגיע לשלמות שלה. אבל כשאני לובש אותה, אני מרגיש שהיא 'גאה' ביופי שלה. אני לא יכול ללבוש בגד שיש בו גאווה".
ימי הסליחות וההתקרבות לבורא עולם כבר כאן, אלו הימים בהם אנו מתאמצים מאוד, מתפללים, נותנים צדקה ומשתפרים במעט.
אולם דווקא ברגעים אלו, כשאדם מרגיש שהוא הופך ל"צדיק", "לבן וטהור", עלולה להשתחל בו גאווה דקה שחורצת את כל עבודתו.
המטרה של הימים הללו היא לא להתרברב בהישגים הרוחניים שלנו, אלא להגיע לראש השנה ויום הכיפורים בתחושת ענווה אמיתית, מתוך הבנה שתמיד יש מה לתקן.
חודש אלול הוא הזמן לבדוק לא רק מה אנחנו עושים, אלא למה אנחנו עושים זאת.
האם המעשים הטובים שלנו נועדו כדי שנרגיש טוב עם עצמנו, או שהם נעשים באמת ובתמים לשם שמיים?
אמר רבי שמחה בונם מפשיסחה: "כל אדם צריך שיהיו לו שני פתקים בכיסיו, וישתמש בזה או בזה לפי הצורך
בכיס אחד 'בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם', ובכיס השני 'וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר'.
צריכים אנו ללכת על החבל הדק שבין שני הפתקים הללו: הפתק הראשון נועד להזכיר לנו באלול את גודל האחריות והערך העצמי שלנו. אסור לנו ליפול לייאוש או לחשוב שהמעשים שלנו לא חשובים. יש לנו כוח לשנות את המציאות ולגלות את האוצר הפנימי שבנו.
הפתק השני נועד בדיוק לרגעים שבהם אנו מצליחים להשתפר, כדי שלא ניפול לגאווה עצמית, הוא מזכיר לנו לעמוד לפני בורא עולם בענווה ובשפלות רוח... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!