הסיפור החסידי היומי
שגור היה בפי ר' מענדל: "הרהור תשובה 'גרוע' יותר מהרהור עבירה, וזאת למה? הרהור, פירושו, שהוא מתאווה לאיזה דבר אבל עוצר בעד עצמו מלמלא את תאוותו בפועל. ובכן, מי שיש לו הרהור עבירה, וודאי שעליו לדחות את המחשבה בשתי ידים, אבל אם לא עלתה בידו בנקל, לפחות רווח זה בידו, שההרהור לא הביא אותו, חלילה, לידי מעשה. אבל מי שמהרהר בתשובה, היינו, שהוא כבר בכיוון הנכון, כמה חבל שאינו קם ועושה תשובה בפועל"...
(הסטטוס החסידי)