רק הצדיק יכול להוציא אותנו מקליפת בלעם
לפי רבי נתן, כוחו של הצדיק עוזר לאדם להישבר ולצאת מכל סוגי התאוות (ובמיוחד תאוות ממון ותאוות ניאוף, שבהן נכשל בלעם) בכמה דרכים מעשיות:
1. שבירת "רוח העיוורון" של התאווה
התאווה מייצרת אצל האדם עיוורון זמני. בזמן שהתאווה תוקפת את האדם, הוא לא מסוגל לראות את ההשלכות או את האמת, בדיוק כמו בלעם שהיה סומא מרוב תאווה לכסף ולא ראה את המלאך שעומד מולו (בעוד האתון כן ראתה).
עזרת הצדיק: הצדיק מחדיר באדם דעת ואמונה. הדעת של הצדיק היא כמו "משקפיים" שמסירים את האשליה של התאווה, ומזכירים לאדם שהתענוג הוא רגעי, אך הנזק לנשמה הוא נצחי.
2. הפיכת התאווה ל"כיסופים" (געגועים לקדושה)
רבי נחמן ורבי נתן מסבירים ששורש כל התאוות בעולם (אכילה, ממון, עריות) מגיע במקורו מאנרגיה רוחנית גבוהה של חמימות ורצון להתחבר. אלא שהיא נפלה למקומות נמוכים.
עזרת הצדיק: הצדיק לוקח את אותו כוח חזק של תאווה שנמצא באדם, ומראה לו איך "להפוך" אותו לכיסופים וגעגועים לה'. הצדיק מלמד את האדם לצעוק אל ה' מתוך התאווה עצמה, ובכך להעלות אותה לשורשה בקדושה.
3. הלבוש של הבושה והענווה
בלעם התאפיין ב"נפש רחבה" – רצון לבלוע את כל העולם, ובגאווה עצומה ("מיאן ה' לתיתי להלוך עמכם"). הגאווה היא הדלק של התאווה, כי האדם מרגיש שמגיע לו הכל.
עזרת הצדיק: הצדיק משפיע על האדם מידת ענווה ושפלות אמיתית. כשהאדם זוכה לקצת ענווה, הוא מתבייש לחטוא, והבושה הזו משמשת כחומת מגן מול הפיתוי של התאווה.
אם תרצה, נוכל לראות איך רבי נתן מסביר את עצת בלעם להחטיא את ישראל בבנות מואב (תאוות ניאוף) וכיצד משה רבנו ותלמידיו מצילים את העם מכך, או להרחיב על תאוות ממון ספציפית. מה תעדיף?
כן
בחרת להעמיק בעצת בלעם להחטיא את ישראל בבנות מואב (תאוות הניאוף) וכיצד הצדיק מציל את האדם מכך.
רבי נתן בספרו "ליקוטי הלכות" (בפרט בהלכות גזילה והלכות פיקדון) מנתח את המהלך הרוחני המתוחכם של בלעם, ומציג את דרך ההצלה של הצדיק:
1. האסטרטגיה של בלעם: לשבור את ה"לב העברי"
בלעם הבין שהוא לא יכול לנצח את עם ישראל בברכות או בקללות, כי התורה והאמונה שלהם מגנות עליהם. לכן, הוא חיפש את נקודת התורפה היחידה: להפריד אותם מהקדוש ברוך הוא.
ערבוב הדעת: בלעם ידע שתאוות הניאוף מטמטמת את דעתו של האדם ומנתקת אותו מהשורש שלו.
עצת השמד: הוא הציע לבלק להושיב את בנות מואב ומדין בדוכנים, למכור להם סחורה, ומתוך כך למשוך אותם אל החטא. רבי נתן מסביר שהסכנה הגדולה לא הייתה רק עצם החטא, אלא ההתרגלות והפיכת החטא לדבר לגיטימי.
2. עזרת הצדיק: הכוח של "פינחס" ומשה רבנו
מול המגפה והנפילה הנוראה של עם ישראל בשיטים, עומד הצדיק. התורה מספרת שפינחס קינא לה' והרג את זמרי בן סלוא, ובכך עצר את המגפה.
רבי נתן מסביר מה הצדיק עושה ברגעים של נפילה לתאווה זו:
נתינת כוח הבושה והחרטה: התאווה גורמת לאדם לאבד את הבושה (זמרי חטא בפרהסיה). הצדיק מחדיר באדם את "אור הבושה" – לא בושה מדכאת, אלא בושה קדושה שגורמת לאדם להבין: "אני בן מלך, איך אני יכול להתלכלך ברפש הזה?". הבושה הזו היא תחילת התיקון.
התעוררות מהשינה: רבי נתן משווה את הנפילה לתאווה למצב של שינה או עילפון רוחני. הצדיק הוא זה ש"מזעזע" את הנשמה ומעורר אותה מהתרדמת שלה, כדי שהאדם יבין שהוא נמצא בסכנה רוחנית ויזעק לה'.
3. התיקון המעשי: החלפת "אש התאווה" ב"אש הקודש"
התאווה מוגדרת בחסידות כ"אש זרה" – חמימות פנימית שבוערת באדם ומבקשת פורקן. רבי נתן מסביר שאי אפשר פשוט "לכבות" את האש הזו, אלא חייבים להחליף אותה באש אחרת.
הדרכת הצדיק: הצדיק לוקח את האדם ומלמד אותו להפנות את אותה הלהיטות והחמימות אל עבודת השם – בלימוד תורה בחשק, בתפילה בהתלהבות, ובצעקה אל ה' בלילה (בהתבודדות). כשאדם חווה את ה"אש" של הקדושה, האש של התאווה הופכת בעיניו למאוסה וחסרת טעם.
אם תרצה, נוכל לראות כיצד רבי נתן קושר זאת לתיקון הברית הכללי במשנת ברסלב, או לעבור לראות כיצד תאוות ממון משלימה את הסיפור הזה אצל בלעם. מה דעתך?
סיפור האתון
בספרו "ליקוטי הלכות", רבי נתן רואה בסיפור האתון של בלעם (במדבר כ"ב) משל פסיכולוגי ורוחני אדיר לחיים של כל אדם. הסיפור חושף את העיוורון שיוצרות התאוות, ואת הדרך שבה השם שולח לנו רמזים כדי להציל אותנו מעצמנו.
להלן ההסבר של רבי נתן לפרטי הסיפור:
1. עיוורון התאווה: האתון רואה והחכם עיוור
הפרדוקס הגדול בסיפור הוא שבלעם, המכונה בתורה "שתום העין" (זה שרואה חזיונות אלוקיים), אינו רואה את מלאך ה' העומד מולו עם חרב שלופה, בעוד שבהמת הרכיבה שלו, האתון הפשוטה, רואה אותו בבירור.
ההסבר של רבי נתן: זהו בדיוק כוחה של התאווה (במקרה של בלעם: תאוות הממון והכבוד שקיבל מבלק). כאשר אדם ננעל על תאווה או מטרה פסולה, נהיית לו "עיוורון דעת". השכל שלו נאטם לחלוטין. הוא יכול להיות האדם החכם ביותר, אך הנגיעה האישית והתאווה מסמאות את עיניו מלראות את המציאות ואת הסכנה הברורה שעומדת מולו.
2. המניעות והקירות בדרך: הרמזים של ה'
האתון מנסה להציל את בלעם ומבצעת שלושה מהלכים שחוסמים אותו: היא נוטה מהדרך לשדה, נלחצת אל הקיר ומוחצת את רגלו, ולבסוף רובצת תחתיו.
ההסבר של רבי נתן: האתון מייצגת את ה"מניעות" והקשיים שיש לאדם בחיים כשהוא מנסה ללכת בדרך לא טובה (ולפעמים אפילו כשהוא מנסה לעשות דבר טוב, כדי לבחון אותו).
ה' שולח לאדם רמזים: העסק נתקע, התוכניות משתבשות, יש "קירות" וחסימות. אדם חכם עוצר ושואל את עצמו: "למה הדרך שלי חסומה? מה ה' מנסה לרמוז לי?". אך בלעם, מתוך כעס ואגו, רק מכה את האתון ומסרב להבין שיש פה מסר עליון.
3. פתיחת פי האתון: הדיבור של הבריאה
ה' עושה נס ומפתח את פי האתון, והיא אומרת לבלעם: "הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ... הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה?" [1]
ההסבר של רבי נתן: רבי נתן מלמד שגם כשהאדם נמצא במצב הנמוך ביותר, ה' שולח לו "דיבורים" שיעוררו אותו. לפעמים הדיבור הזה מגיע ממקומות הכי לא צפויים – מחבר, מאירוע מקרי, או אפילו מהחפצים והעסקים שלו עצמו שמסמנים לו שמשהו לא כשורה. שבירת הטבע של האתון המדברת נועדה לשבור את ה"טבעיות" והאדישות של בלעם, כדי שיבין שיש מנהיג לבירה.
4. תפקיד הצדיק בסיפור זה
רבי נתן מסביר שרק כאשר ה' "גילה את עיני בלעם" הוא סוף סוף ראה את המלאך.
האדם בכוחות עצמו, כשהוא בתוך רשת התאווה, לרוב אינו יכול לפתוח את עיניו לבד. הוא זקוק לצדיק (המיוצג רוחנית על ידי המלאך עם החרב השלופה – חרב התפילה והאמת). הצדיק הוא זה שפוקח את עיניו של האדם, מראה לו את הרמזים שה' שלח לו לאורך כל הדרך, ומסייע לו לעשות "חישוב מסלול מחדש" ולומר כמו בלעם (אך בכוונה אמיתית): "חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ".
אם תרצה, נוכל לבחון כיצד רבי נתן מקשר את מחיצת הרגל של בלעם אל הקיר למושג "אמת" ו"שקר" בליקוטי הלכות, או לראות כיצד עבודת ההתבודדות עוזרת לאדם לפקוח את עיניו בעצמו. מה תעדיף?
כן
בחרת להעמיק בקשר שבין מחיצת רגלו של בלעם אל הקיר לבין המושגים אמת ושקר בליקוטי הלכות.
בפסוק נאמר: "וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר...". רבי נתן חושף כאן תובנה פסיכולוגית ורוחנית עמוקה על המפגש בין השקר המוחלט של בלעם לבין חומת האמת:
1. הקיר הוא סמל האמת והדין
רבי נתן מסביר שהקיר מייצג גבול ברור, יציב ובלתי ניתן להטיה – זוהי האמת המוחלטת של הקדוש ברוך הוא.
הניסיון לעקוף את האמת: בלעם ניסה להשתמש בכוח הדיבור המתוחכם שלו ובכישופיו כדי "לעקם" את המציאות, להפוך את הרע לטוב ואת השקר לאמת, כדי שיוכל לקלל את ישראל ולמלא את תאוותו.
ההתנגשות: כשאדם הולך בדרך של שקר, בסופו של דבר הוא נתקע בקיר. השקר אינו יכול לעבור דרך האמת הרוחנית של העולם, והמפגש הזה יוצר "לחץ" ודין.
2. מחיצת הרגל: פגיעה בכוח ההליכה של השקר
הרגל היא האיבר שבאמצעותו האדם נע, מתקדם ומביא את מחשבותיו לידי מעשה.
"שקר אין לו רגליים": חז"ל מלמדים שלשקר אין בסיס יציב לעמוד עליו. רבי נתן מסביר שהמלאך, באמצעות האתון, לחץ את רגלו של בלעם אל הקיר כדי לשבור את כוח ההליכה של השקר.
סימני האזהרה של ה': הלחץ והכאב ברגל היו רמז ישיר לבלעם שההתקדמות שלו היא פגומה, ושהוא צועד אל עבר אבדונו. זהו ביטוי לכך שהאמת דוחקת את רגלי השקר ומצירה את צעדיו.
3. התיקון: כיצד הצדיק משתמש בקיר?
בניגוד לבלעם שנלחץ אל הקיר מתוך התנגדות עיוורת, הצדיק מלמד את האדם להשתמש בקיר ככלי עזר לעבודת השם, ובמיוחד בעת התבודדות ותפילה:
"ויסב חזקיהו פניו אל הקיר": הצדיק מדריך את האדם להפנות את פניו אל הקיר, להתנתק מכל הבלי העולם הזה (מהשקר, מהכבוד וממה שיגידו עליו), ולעמוד מול הקיר באמת מוחלטת ובבדידות מזהרת מול בוראו.
הפיכת הלחץ ליציאה לחירות: כשאדם מודה באמת על חטאיו מול הקיר של התפילה, הוא לא מרגיש "לחוץ" ומוגבל כמו בלעם, אלא להפך – הוא משתחרר מכבלי השקר ומוצא הרחבה ונחמה.
סיכום התובנה
מחיצת רגלו של בלעם אל הקיר מסמלת את הרגע שבו השקר של התאווה מתנגש בחומת האמת האלוקית. בעוד בלעם חווה זאת ככאב, כפייה ולחץ בגלל עקשנותו, הצדיק מלמד אותנו להיצמד אל הקיר מרצון – להתבודד, לזהות את האמת הפנימית שלנו, ולעצור את ההליכה בדרכים פגומות.
אם תרצה, נוכל לבדוק כעת את השלב השלישי של האתון (כשהיא רובצת תחתיו לחלוטין במקום צר שאין דרך לנטות ימין ושמאל), או לראות כיצד רבי נתן מסביר את הפיכת הקללה לברכה בסופו של דבר. מה תעדיף?
עוד על העניין של בלעם ההיפך המצדיק שמוציא מתאוות
כדי להעמיק עוד יותר בהבדל הקיצוני בין בלעם (שורש הטומאה והתאוות) לבין הצדיק (שורש הקדושה המוציא מהתאוות), רבי נתן בליקוטי הלכות מציב אותם זה מול זה כשני קטבים הפוכים לחלוטין במבנה הנפש של האדם:
1. "נפש רחבה" (בלעם) מול "נפש שפלה" (הצדיק)
המשנה במסכת אבות קובעת: "כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו, מתלמידיו של בלעם הרשע... עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה".
בלעם – הנפש הרחבה: רבי נתן מסביר ש"נפש רחבה" היא הרצון לבלוע את כל העולם – לרצות עוד ועוד ממון, עוד תענוגות, ועוד שליטה. התאווה של בלעם לא ידעה שובע. השורש של התאווה הוא האשליה שהעולם הזה יכול למלא את החיסרון של הנשמה.
הצדיק – הנפש השפלה והסתפקות במועט: הצדיק נמצא בביטול מוחלט לה'. הוא חי בתודעה ש"אין עוד מלבדו", ולכן אין לו שום תאווה עצמית. כשאדם מתקרב לצדיק, הצדיק משדר לו את התודעה הזו ומקטין אצלו את ה"נפש הרחבה". האדם מתחיל להרגיש שביעה ורוגע פנימי, ומבין שהמרדף אחרי התאוות הוא ריצה אחרי רוח.
2. "בלבול הדעת" מול "יישוב הדעת"
תאוות, ובפרט תאוות ממון וניאוף (שני הדברים שבלעם התמקד בהם), מבוססות על כוח הדמיון. הן מייצרות בלבול, סערת רגשות ודחף עיוור.
בלעם כמבלבל הדעת: בלעם השתמש בכוחו כדי להכניס ספקות, לטשטש את הגבולות ולגרום לישראל לאבד את הדעת (כמו בעצת בנות מואב).
הצדיק כמיישב הדעת: רבי נחמן ורבי נתן מדגישים שהצדיק הוא "ראש בני ישראל" – הוא בבחינת השכל והדעת הטהורה. הצדיק מעניק לאדם יישוב הדעת. כשאדם מגיע לצדיק או לומד בספריו, פתאום הסערה של התאווה נרגעת. האדם מקבל יכולת להסתכל על התאווה מבחוץ, בצורה רציונלית ורוחנית, ולומר: "בשביל רגע אחד של תענוג דמיוני אני אפסיד את העולם שלי?". הצדיק מחזיר לאדם את השליטה של השכל על הלב.
3. כוח הדיבור: להצדיק את התאווה מול וידוי דברים
בלעם הוא אמן הדיבור והשכנוע העצמי. הוא ידע "להסביר" ולתרץ את המעשים הנמוכים שלו בדיבורים גבוהים (הוא קורא לעצמו "יודע דעת עליון" בזמן שהוא הולך לחטוא עבור כסף). אדם ששקוע בתאוות משתמש בדיבור שלו כדי להצדיק את עצמו: "מגיע לי", "כולם עושים את זה", "אין לי ברירה".
הצדיק הופך את הדיבור לתיקון: הצדיק לוקח את כוח הדיבור של האדם ומלמד אותו להשתמש בו להתבודדות ווידוי דברים. במקום להשתמש בדיבור כדי לשקר לעצמו (כמו בלעם), האדם עומד לפני ה' ואומר את האמת הערומה: "רבונו של עולם, נפלתי בתאווה, נמשכתי לשקר". רבי נתן מסביר שברגע שהאדם מוציא את האמת בפיו, כוח התאווה (קליפת בלעם) נשבר מיד, כי השקר אינו יכול לסבול את דיבור האמת.
אם תרצה, נוכל לבחון כיצד רבי נתן מסביר את המושג "ראש פעור" (מקום העבודה זרה של בלעם ובלק) כמשל רוחני לתאוות הגוף, או לראות כיצד לימוד התורה של הצדיק שובר את כוח הטומאה. מה דעתך?
כן
12 אתרים
בחרת להעמיק במושג "ראש פעור" (חטא עבודה זרה של תאוות הגוף) כניגוד המוחלט לצדיק האמיתי שמחלץ את האדם מהתאוות.
רבי נתן בספרו "ליקוטי הלכות" מסביר את מהות עבודת "בעל פעור" בדרך פסיכולוגית מקורית ומרתקת:
1. "בעל פעור" – שיא ההתבהמות והטלת הרפש
צורת הפולחן של עבודת אלילים זו הייתה מוזרה ומזעזעת: האנשים היו פוערים את עצמם ועושים את צרכיהם (מטילים רפש) בפני הפסל.
הסבר רבי נתן: בלעם דחף את ישראל לעבודה זו כי היא מייצגת את החצנת הלכלוך והתאוות של האדם ללא בושה. תאוות ניאוף ואכילה (התבהמות) הופכות את האדם ליצור שמונע רק מצרכיו הגופניים הנמוכים ביותר. [1, 2, 3]
האשליה של בלעם: בלעם ניסה לומר לאדם: "זה מי שאתה – יצור בהמי ומלוכלך, אז תתגאה בזה ותפעור את זה החוצה". זהו הייאוש העמוק ביותר, הגורם לאדם להאמין שהוא שקוע ברפש ואין לו סיכוי להשתנות. [1, 2]
2. הצדיק האמיתי – הפיכת הפסולת לתיקון
מול "ראש פעור", עומד הצדיק שמייצג את ההפך המוחלט:
מיון הטוב מן הרע: הצדיק מבין שבכל אדם יש פסולת, נפילות ותאוות נמוכות. אולם, במקום לפעור אותן בגאווה או להתייאש מהן, הצדיק מלמד את האדם כיצד לברר ולזכך את עצמו. [1, 2]
בושה קדושה: במקום עזות הפנים של פעור, הצדיק מחזיר לאדם את מידת הבושה והענווה. הבושה מאפשרת לאדם לומר: "המעשה הנמוך הזה הוא לא האני האמיתי שלי. אני נשמה קדושה שנפלה". [1]
3. התיקון המעשי: "תיקון הברית" והדעת
רבי נתן מסביר שהדרך היחידה שבה הצדיק מוציא את האדם מקליפת בלעם ופעור היא באמצעות הארת הדעת: [1]
בלעם מטמטם את הלב: התאוות סוגרות את המוח (מטמטמות את הדעת) וגורמות לאדם לפעול כמו בהמה ללא מחשבה.
הצדיק פותח את המוחין: הצדיק מחדיר באדם אמונה ודעת, ומזכיר לו שיש מטרה נשגבת לחייו. הלימוד בספרי הצדיק פועל כמו מים קרים על נפש עייפה ומקרר את אש התאווה הבוערת. [1, 2, 3, 4, 5]
לסיכום המאבק שבין בלעם לצדיק:
המאפיין [1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9]קליפת בלעם / בעל פעורכוחו של הצדיק האמיתימצב הדעתבלבול, עיוורון ותעתועי דמיוןיישוב הדעת, אמת ואמונה ברורההיחס לתאווה"נפש רחבה" – רדיפה חסרת שובע וגאווההסתפקות במועט, שבירת האשליה ובושההדיבור הפנימיתירוצים ושקרים להצדקת החטאהתבודדות, וידוי דברים ואמת מול ה'מבט על האדםעין רעה שמחפשת רק את הפגמיםעין טובה שמוצאת נקודות זכות ומקימה מהנפילה
כעת, לאחר שהקפנו את כל ההיבטים של בלעם בליקוטי הלכות – מהכוח של התבודדות ודיבור, דרך סיפור האתון והקיר, ועד למאבק בתאוות ופעור – האם תרצה לסכם את התובנות הללו, או שתרצה לעבור לנושא חדש במשנתו של רבי נתן?
איך התבודדות מוציא מבלעם
ההתבודדות היא הנשק הישיר המנצח את קליפת בלעם [1]. רבי נתן מסביר כי בלעם מייצג את הנתק, השקר והתאווה, וההתבודדות מחברת את האדם לאמת [1].
להלן שלבי התיקון שבהם ההתבודדות מוציאה את האדם מבלעם:
1. הפיכת הדיבור המשקר לדיבור של אמת
השקר של בלעם: בלעם הוא אמן השכנוע העצמי והתירוצים. אדם השקוע בתאוות משתמש בדיבורו כדי להצדיק את חטאיו.
התיקון בהתבודדות: כשאדם מתבודד, הוא משיל מעצמו את כל המסכות [1]. הוא עומד מול השם ואומר את האמת הערומה: "נפלתי, נמשכתי לשקר". דיבור האמת הזה שובר מיד את קליפת בלעם, כי השקר אינו יכול לסבול את האמת.
2. הפעלת ה"לבדד" כחומת מגן מן העולם
העיוורון החברתי: בלעם ניסה להחטיא את ישראל דרך לחץ חברתי, סביבה מזוהמת וערבוב הדעת (בנות מואב) [1].
התיקון בהתבודדות: בלעם עצמו גילה את הסוד כשקרא: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן" [1]. כשהאדם יוצא להתבודד, הוא מפעיל את ה"לבדד" שלו [1]. הוא מתנתק מהרעש החיצוני, מן האופנות ומ"מה יגידו" של העולם. במרחב השקט הזה, התאוות מאבדות את האחיזה שלהן בו.
3. הפיכת אש התאווה לכיסופים וצעקה
התאווה כחמימות פנימית: תאוות הן אנרגיה חמה שבוערת באדם ומבקשת פורקן נמוך [1].
התיקון בהתבודדות: בהתבודדות, האדם לוקח את כל התסכול, הלהיטות והתאווה שבוערים בו, והופך אותם לתפילה וצעקה אל השם [1]. הוא משתמש בחמימות הזו כדי להתגעגע לקדושה [1]. בכך הוא מעלה את הדיבור שלו לשורשו וממתיק את הדינים [1].
4. מעבר מ"עין רעה" ל"עין