תודה
החיזוק היומי
חיזוק יומי - יא' תמוז
פרשת - "בלק" - כל עכבה לטובה
בפאתי היער חי שועל פיקח. השועל תמיד ידע בדיוק מה הוא רוצה, ומעולם לא נתן לשום דבר לעמוד בדרכו.
בוקר אחד, שמע השועל שמועה מפי הציפורים: "בצדו השני של הנחל, בתוך קרחת יער נסתרת, הבשיל עץ ענבים מתוקים ונדירים שאין כדוגמתם". השועל שהיה חובב ענבים החליט מיד: "אני חייב להגיע לשם עכשיו, לפני ששאר חיות היער יגלו את האוצר!"
הוא יצא לדרך מלא בביטחון עצמי ובגאווה על כך שהוא הולך להשיג את הפרס הגדול.
אולם, ככל שהתקרב לנחל, החלו לקרות לו דברים משונים שעיכבו אותו. תחילה, פרפר צבעוני וגדול ריחף מול עיניו שוב ושוב, חסם את נתיבו והכריח אותו להאט. השועל התעצבן: "פרפר טיפש! זוז מהדרך, אתה מעכב אותי!". הוא הניף את זנבו וגירש את הפרפר בכעס.
לאחר מכן, צב זקן ואיטי חצה את השביל הצר. במקום לעקוף אותו השועל רגז וצעק: "למה כולם מפריעים לי היום?". הוא דחף את הצב הצידה בקוצר רוח והמשיך לרוץ.
מטרים ספורים לפני גדת הנחל, נתקעה רגלו בשיח קוצים, קוץ חד נכנס עמוק לתוך כף רגלו.
"איי!" צעק השועל מכאב. הוא ניסה למשוך את הרגל, אך ככל שהתאמץ, כך הקוץ כאב יותר. הוא התיישב על האדמה, מתוסכל ומלא כעס על השיח, על הקוץ ועל העולם. "למה זה מגיע לי? נהרסו לי את כל התוכניות! הענבים כבר יתקלקלו או שמישהו אחר יאכל אותם!"
בעודו יושב ובוכה על מר גורלו, מנסה ללא הצלחה לחלץ את הקוץ מרגלו, נשמעה שאגה אדירה שהרעידה את כל היער.
השועל קפא על מקומו. הוא הציץ מבין השיחים אל עבר גדת הנחל, ובדיוק במקום שבו תכנן לעבור שנייה לפני כן, עמד אריה ענק, רעב ומאיים. האריה סרק את השטח בעיניו, חיפש טרף קל, ולאחר מספר דקות שבהן לא מצא דבר, הסתובב וחזר לעומק היער.
השועל הבין מיד. פניו החווירו והכעס שלו נעלם כלא היה.
הוא הביט בקוץ שברגלו, ואז בנתיב שבו חצה הצב, ונזכר בפרפר. אם היה ממשיך לרוץ כפי שרצה, בלי אף עיכוב, הוא היה נופל ישירות לתוך פיו של האריה.
הפרפר, הצב והקוץ לא באו להרוס לו, הם באו להציל את חייו.
השועל נשם עמוק, חילץ את הקוץ בעדינות ואמר בלחישה: "תודה לך, קוץ קטן. היית הכי מציק בעולם, אבל בזכותך אני חי".
*"וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל" (במדבר כב, כז)*
בלעם הרשע רכב על אתונו בדרך לקלל את עם ישראל. הוא היה מלא בגאווה וברצון להשיג את מטרתו. בדרך, האתון נעצרה שלוש פעמים, נלחצה אל הקיר ורבצה כי ניצב מולה מלאך אלוקים. בלעם, שלא ראה את התמונה המלאה, התעצבן, כעס והיכה אותה בכל פעם מחדש.
רק כאשר בורא עולם פתח את עיניו, הוא גילה שמלאך המוות עמד בדרך עם חרב שלופה, והאתון למעשה הצילה את חייו.
לפעמים נוטים אנו להתנהג כמו בלעם, כשיש לנו תוכנית מדויקת ומשהו משתבש - פנצ'ר ברכב, אוטובוס שמפוספס, או עיכוב פתאומי, אנחנו מתמלאים בכעס ותסכול.
מה דנראה לנו לפעמים כמו עיכוב או קושי בדרך, הוא בעצם השגחה פרטית שמצילה אותנו מאסון.
דווקא ה"קוץ" הוא לעיתים קרובות ההשגחה העליונה שמגנה עלינו ומנווטת אותנו לדרך בטוחה יותר.
לא תמיד אנו רואים את ה"אריה" או את ה"מלאך" שעומדים מעבר לפינה, אבל אם התכעבנו בדרך, או משהו גרם לנו לבלימה של התוכנית, כנראה הדבר נצרך למסע חיינו.
לא סתם אומרים "כל עכבה לטובה", כי לפעמים דווקא הפקק בדרך הוא הישועה שלך... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, שבת שלום, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!