תודה
החיזוק היומי
חיזוק יומי - ז' תמוז
מה אדם לובש לאחר שנפטר מהעולם?
במשך שנים, ישב ה"חפץ חיים" זצ"ל בבית הכנסת בראדין והשקיע עבודה רבה בכתיבת ספריו, ששת החלקים של ה"משנה ברורה". לילות כימים עמל ויגע אחר כל סעיף והלכה.
באחד הימים פנה אליו בנו ושאלו: "אבא היקר, מי יזכור את כל היגיעה הרבה שיגעת? את כל הצער שהצטערת בעמלך על הספר הקדוש?!"
השיבו ה"חפץ חיים" בחכמתו: "בני היקר, אתה מזכיר לי סיפור - ברוסיה עבדו אב ובנו להכין מסילות לרכבת, שנים רבות עבדו יום ולילה.
באחד הימים שאל הבן את אביו: 'אבא, מי יזכור לנו בעוד שנים רבות כאשר יחלפו פה רכבות, את העבודה הקשה שאנו משקיעים עכשיו?'
השיבו אביו: 'אנחנו בסך הכל פועלים, על יגיעה ועל צער איננו מסתכלים, יש מטרה אחת ויחידה, לקיים את הפקודות של אמא רוסיה היקרה!'"
המשיך ה"חפץ חיים" ואמר: "כל יהודי צריך לדעת שעליו לעשות את רצון קונו, ולא להתחשב בעמל וביגיעה, להיפך, כמה שיהיה לו קשה יגדל שכרו כפל כפליים. אף אנו שואפים רק לקיים רצון אבינו בשמים".
כל חיי האדם מונעים ומסתובבים כדי להתקדם, לשאוף, לבנות ולעיתים רק כדי לשרוד. חייו מלאים ביגיעה וזעת אפים כדי למצות את יכולותיו.
אולם, לעיתים כל היגיעה, כל הטירחה, נשארת בגדר יגיעה בלבד ללא כל תוצאה.
שאל שלמה המלך: "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א', ג')
בכל עמל שאדם עמל הוא רוצה לראות תוצאה, עמל ללא תוצאה משאיר אחריו שובל של אכזבות.
תחת השמש, בעולם הזה, אין באמת יתרון, כי כל ההצלחה, העושר, הנכסים הגדולה והכבוד נשארים כאן, אמנם הם עוברים ליקירנו, אך מה איתנו? כל העמל שלנו, אף על פי שנהנינו ממנו, הוא נמוג וחולף כמו המאכל הטעים ביותר הנמצא רגע בפיו של האדם, ומיד יורד לקרסו כלא היה...
ננסה בכל יום להשקיע ולטרוח גם בדברים שימשיכו איתנו, היגיעה והטירחה יהיו לנו לסיוע, הקושי יהיה לנו למנוף, הכאב יהיה לנו להצלה, ונשמתנו תהיה לבושה בבדים העשויים ממצוות ומעשים טובים... ("חיזוק יומי - רונן קרתא)
יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!