תודה
החיזוק היומי
חיזוק יומי - ד' תמוז
פרשת - "חוקת" - דברי חכמים בנחת נשמעים
בעמק ירוק חי איכר קשה יום שעבד את אדמתו משעות הבוקר המוקדמות ועד השקיעה. יום אחד, כאשר טייל ביער, מצא גוזל קטן של ציפור שיר נדירה, שנפל מקנו. האיכר לקח את הגוזל לביתו, בנה לו כלוב יפה מעץ, האכיל אותו במיטב הזרעים וטיפל בו במסירות.
כעבור חודשים ספורים הפך הגוזל לציפור מרהיבה ביופייה. האיכר, שהיה חוזר לביתו עייף ומתוסכל מתלאות היום, השתוקק לשמוע את שירתה של הציפור כדי להרגיע את נפשו. הוא ניגש אל הכלוב ואמר לה ברכות: "ציפור יקרה, אנא שירי לי שיר שישמח את לבי". אך הציפור נותרה שקטה.
האיכר ניסה שוב ושוב בימים הבאים. הוא קנה לה אוכל יקר יותר, ניקה את הכלוב שלוש פעמים ביום וביקש שוב ושוב, אך הציפור בשלה, שותקת.
באחד הערבים חזר האיכר כועס במיוחד לאחר שכל יבולו באותו יום נהרס בגשם. הוא ניגש אל הכלוב, חבט עליו באגרופו וצעק בזעם: "ציפור כפויית טובה! אני מאכיל אותך ודואג לך, ואת לא מסוגלת להשמיע ציוץ אחד? תפסיקי להיות כזאת עקשנית ותשירי כבר!". הוא הרים מקל קטן והכה על סורגי הכלוב כדי להפחיד אותה.
הציפור המבוהלת נרתעה לאחור, רעדה כולה, ופתאום פצתה את מקורה והחלה לשיר. שירתה הייתה מרהיבה, אך מלאת עצב. האיכר חייך לעצמו ואמר: "הנה, למדתי איך לגרום לך לעשות מה שאני רוצה. רק כוח את מבינה".
למחרת בבוקר, כשהתעורר האיכר, הוא מיהר אל הכלוב כדי לשמוע שוב את השירה. אך כשהביט פנימה, חשכו עיניו. הציפור שכבה על רצפת הכלוב ללא רוח חיים. לבה הקטן לא עמד בפחד, בלחץ ובכוחניות הזו, והיא מתה מצער. האיכר פרץ בבכי מר והבין שאיבד את הדבר היקר לו ביותר, רק בגלל שבחר להשתמש בכוח במקום בסבלנות.
וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם" (במדבר כ, יא)
בפרשה אנו קוראים על חטא מי מריבה. העם צמא למים והתווכח עם משה ואהרון. הקב"ה ציווה על משה רבנו לקחת את המטה, לאסוף את העם ולדבר אל הסלע כדי שיוציא מים.
משה, מתוך סערת רגשות וכעס על תלונות העם, קורא להם "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים" - אתם המדברים סרה, ובמקום לדבר אל הסלע הוא מכה אותו פעמיים במטהו.
הסלע אמנם הוציא מים רבים והעם שתה, אך בגלל שמשה לא פעל לפי הציווי לדבר אל הסלע, נגזר עליו ועל אהרון שלא יזכו להכניס את בני ישראל אל הארץ המובטחת.
הסלע היה מוציא את המים גם באמצעות דיבור.
התורה מלמדת אותנו מסר לחינוך, למנהיגות וליחסים בין בני אדם - גם מול "סלעים קשים", אנשים עקשנים או מצבים מורכבים, הדרך הנכונה היא לדבר, להסביר ולמצוא את נתיב המילים, ולא להשתמש בכוח או בצעקות.
דווקא שימוש בכוח או בכעס יכול להביא לתוצאה מיידית, הינה הסלע הוציא מים, אך הוא השאיר נזק כבד והרסני לאורך זמן והחטיא את המטרה האמיתית.
"דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים" (קהלת ט', י"ז)
רק מילים שנאמרות בשלווה וברוגע מסוגלות להיכנס אל הלב ולחולל שינוי אמיתי.
נזכור שהמילים שלנו יכולות להחיות נפש של אדם, לעודד ולרומם אותו, ומנגד הן יכולות להרוס.
דיבור בנחת יעיל יותר מצעקות מכיוון שהוא מפרק מגננות ומאפשר לצד השני להקשיב ולהפנים... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, שבת שלום בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!