תודה
אוצרות הגאולה • מתורת הרבי בעניני משיח והגאולה העתידית - *כואב נורא – איך ממשיכים הלאה?!*
המדרש (במדב"ר יט, ד) מספר, שהקדוש-ברוך-הוא הראה למשה רבנו על כל דבר-טומאה כיצד נטהרים ממנו. אך, כשהגיע לנושא טומאת-מת שבפרשת אמור, תמה משה: "כיצד אפשר להיטהר מטומאה חמורה כזאת?!" ופניו החווירו.
המענה לתמיהתו בא בפרשתנו: הקדוש-ברוך-הוא הראה למשה כיצד נטהרים מטומאה זו.
תמיהת משה מסמלת את הקושי הגדול לבטל את הרושם שמותירה מיתת אדם על הסובבים: מסתיים לו שלב ב'אבלות' ('שבעה', 'שלושים' ו'י"ב חודש') והתורה דורשת להמשיך הלאה, אבל הלב מתקשה 'להתיישר' עם ההוראות וההסברים של השכל...
המענה של הקדוש-ברוך-הוא למשה מסמל את ה'מענה' והסיוע האלוקי להתגבר (לפחות במקצת) על תחושת ה'אֵבֶל' שמותירה המיתה.
אך, המענה המושלם יבוא ב'תחיית המתים', שעליה נאמר (ישעיה כו, יט): "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר". השכל לא יצטרך לשכנע יותר את הלב, אלא העיניים והאוזניים יעשו זאת. *נראה* את המת-חי במו עינינו *ונשמע* את קול 'רינתו'.
מקור: ע"פ ספר השיחות תשמ"ח ח"א ע' 310 ואילך