ממתק לשבת פרשת שלח תשפ''ו
ממתק לשבת פרשת שלח תשפ"ו
אלעד הוא בחור צעיר מבית דתי שיצא לטיול של כמה חודשים במזרח, באחת השבתות האחרונות אלעד שיתף אותנו שכשיצא לטיול הרגיש שהוא עכשיו יוצא ל"חופש" והולך להתפרק וליהנות מהחיים, הוא נחת בבנגקוק והמשיך ישר ללאוס, כשהגיע לעיר הבירה היה רעב והחליט שילך למסעדה מקומית, הוא מספר שעמד בפתח המסעדה ואמר לעצמו, בארץ הייתי מחוייב להורים שלי, לחברים שלי ולכן לא אהבתי לעשות הרבה דברים אבל כאן אף אחד לא מכיר אותי ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות, אני זה שמחליט, אולי זו ההזדמנות שלי, אלעד אומר שהוא יצא מהמסעדה, הלך לשוק הקרוב וקנה כמה פירות, "אכלתי פירות שהיו מאוד טעימים אבל הטעם שאני זוכר בעיקר זה הטעם של ההרגשה הטובה שהיתה לי שהצלחתי לשלוט בעצמי ולעשות מה שאני באמת רוצה בחיים שלי, הוא מסיים ב"ה אני כבר שלושה וחצי חודשים מטייל והצלחתי לשמור על הכשרות ועכשיו אני מרגיש שזה באמת שלי ולא בגלל שכך ההורים חינכו אותי.
פרשת "שלח לך" אותה יקראו השבת בארץ מעוררת שאלה, משה רבינו שולח מרגלים לתור את הארץ, והסיפור נגמר בכישלון טראגי. למה משה רבינו שיודע את הסיכונים, לוקח מלכתחילה את הסיכון ושולח מרגלים?
התשובה טמונה בשינוי דרמטי בדרכי ההנהגה האלוקית. עד הפרשה הזו, הקב"ה נותן לעם ישראל הנחיות מדויקות לכל צעד ושעל. אבל כאן, לראשונה, הקב"ה אומר למשה: "שלח לך" – "לדעתך", תעשה כראות עיניך. ה' פתח הנהגה חדשה בעולם של בחירה חופשית אמיתית.
למה זה חשוב? בגלל שהבחירה בין "טוב" ל"רע" כשמצוות ה' ברורות היא רק רמה בסיסית. הרמה העמוקה יותר היא במקום שהקב"ה אומר: "אני נותן לך את הבחירה, עכשיו תורך להחליט". דווקא במקום שאין בו "הוראות הפעלה" מפורשות, שם מתגלה הכוח האמיתי של האדם. שם, כשיש ליהודי את האפשרות להחליט בעצמו מה הוא יעשה אנחנו נדרשים לגלות את הרצון האלוקי בכוחות עצמנו.
לכן גם משה לא בירך את המרגלים כי הוא רצה שהם יפעלו בכוחות עצמם, בשיקול דעת אנושי טהור. היחיד שקיבל ברכה היה יהושע. מכיוון שיהושע, היה תלמידו המובהק של משה, והוא ביטל את עצמו לחלוטין בפני משה לכן ברכתו של משה לא הייתה התערבות חיצונית, אלא השלמה של המהות הפנימית של יהושע, ולכן גם כשהוא פועל בבחירה חופשית, הוא מוכוון לפעול בדיוק לפי רצון ה'.
גם בחיים שלנו יש לנו לפעמים התמודדויות כמו של המרגלים לפעמים אנחנו מרגישים שאין לנו הוראות ברורות מה לעשות בסיטואציה מורכבת במקום העבודה, בחינוך הילדים או במקום אליו הגענו בטיול. התחושה הזו מפחידה, אבל היא גם הזדמנות. הקב"ה אומר לנו: "שלח לך" – אני נותן לכם את המפתחות. אתם לא אורחים בעולם הזה, אתם השותפים שלי. נתתי לכם את הכלים ואני סומך עליכם שתעשו את המוטל עליכם בהצלחה, כשאנחנו מצליחים לקדש את המציאות הלא-מושלמת שסביבנו מתוך הבחירה החופשית שלנו, אנחנו הופכים את העולם לדירה לקב"ה בצורה העמוקה ביותר.
יהי רצון שנזכה לקבל את המתנה של הקב״ה ולמלא את ייעודינו בעולם בצורה הכי טובה וכך נביא את הגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב״ד בנגקוק תאילנד