תודה
החיזוק היימי
חיזוק יומי - כח' אייר
פרשת - "במדבר" - אתה חלק חשוב ביצירה של בורא עולם
באשמורת הבוקר ישב אמן זקן בבית המלאכה שלו, מול נול אריגה ענק.
במשך חודשים ארוכים הוא עמל על יצירת המופת של חייו: שטיח קיר מרהיב שהוזמן עבור ארמון המלוכה. השטיח תיאר נוף מורכב של הרים, נהרות, שמיים זרועי כוכבים ודמויות ססגוניות.
השטיח נשזר ממיליוני חוטים בצבעים ובחומרים שונים.
באחת הפינות של השטיח, בחלק התחתון ביותר, נשזר חוט משי דק ופשוט בצבע אפור-תכלת. החוט שימש כחלק קטנטן מהצל של אחד הסלעים על שפת הנחל.
בכל יום, כשהביט החוט האפור סביבו, הוא התמלא בקנאה ובתסכול: "תראו את חוטי הזהב והארגמן שממלאים את כתר המלך שבמרכז השטיח! כולם מביטים בהם ומשבחים את יופיים. תראו את חוטי התכלת הבהירים של השמיים! ואני? אני רק חוט אפור, קבור מתחת לסלע, בפינה שאף אחד לא מסתכל עליה. אם אעלם מכאן, אף אחד אפילו לא ישים לב".
לילה אחד, מרוב יאוש, החליט החוט לפעול. הוא החל להתפתל, להשתחרר אט-אט מהקשרים שקשרו אותו לאריג, עד שהצליח להחליק החוצה מן הנול, נשר אל הרצפה ונעלם בחשכה. הוא הרגיש חופשי, משוכנע שאיש לא ירגיש בחסרונו.
למחרת בבוקר נכנס האורג הזקן אל החדר, הדליק את הנר והביט בשטיח. מיד חשכו עיניו.
במקום שבו היה קשור החוט הנעלם, נוצר חלל קטנטן, כמעט בלתי נראה לעין. אלא שללא החוט שיחזיק אותם, החוטים השכנים החלו להתרופף. החוט הירוק שלצידו איבד את המתח שלו ונפרם מעט. בעקבותיו, החוט החום של הסלע זז ממקומו. הצל של הסלע התעוות, הזרימה של הנחל השתבשה, והדבר השפיע על השטיח כולו.
האורג הזקן נאנח, התיישב על הרצפה והחל לחפש את החוט האפור. כשמצא אותו בפינת החדר, הרים אותו בעדינות ואמר: "חוט קטן שלי. חשבת שאתה רק צל חסר חשיבות? הרי בלי הגוון הייחודי שלך, הסלע לא נראה אמיתי. ובלי האחיזה שלך, כל השטיח כולו מתחיל להיפרם. אני, האורג, תכננתי את השטיח כך שכל חוט בו הוא קריטי לשלמות התמונה".
האורג שזר את החוט בזהירות חזרה למקומו, והשטיח חזר לתפארתו.
"שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר א, ב)
בורא עולם מצווה את משה ואהרון לספור את בני ישראל כדי לדעת את מספרם.
וכי בורא עולם צריך לספור את ישראל כדי לדעת את מספרם? והלא הכל צפוי לפניו, יודע בדיוק הוא את מספרם.
בורא עולם מתעקש לספור כל אדם ואדם בישראל, ומגדיר לכל שבט ולכל משפחה מקום מדויק בחנייה סביב המשכן.
מדוע? כי כל אדם חשוב מאד בעיניי בורא עולם.
בעם ישראל, כמו בשטיח, אף אדם אינו לבד, כולנו חונים סביב המשכן, לכולנו אחריות על עצמנו ועל הכלל, הבחירה של אדם אחד "להיעלם", לא לתרום, או לזלזל בתפקידו ולהרגיש חסר ערך, מחלישה את החוטים שלידו.
כשאנו נופלים, אנו מושכים איתנו אחרים. כשאנו חזקים ומתוחים במקומנו, אנו מחזיקים את המערכת כולה.
לא תמיד אני מרוצים המקום שלנו, מהשכונה, מהעבודה, מבן או בת הזוג ועוד, אם נסתכל בראייה אמונית, נוכל ואפילו במעט להבין שאם אני כאן, בסביבה זו, כנראה שזהו מקומי הנכון לי ולכלל ישראל.
פרשת במדבר מזכירה לנו שגם כשאנו לא מבינים מדוע הציבו אותנו בנקודה מסוימת בחיים, בורא עולם יודע בדיוק למה היצירה שלו, העולם, צריכה אותנו דווקא במקום בו אנו נמצאים... אתה הקטן, זה שלפעמים לא מחשיב מעצמו מחזיק לפעמים עולם שלם... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, שבת שלום, יום ירושלים שמח, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!
היום שלושה וארבעים יום לעומר שהם ששה שבועות ויום אחד לעומר.