תודה
החיזוק היומי
חיזוק יומי - יד' ניסן
חג פסח - לבקוע שערי שמים עם דפיקות של הלב
בעיירה קטנה באירופה, גר יהודי פשוט ושמו מוישלה. מוישלה התפרנס בקושי רב מחטיבת עצים ביער ומכירתם.
לקראת חג הפסח, מוישלה ואשתו עבדו קשה מאוד. הם קרצפו את הצריף הקטן שלהם, הכשירו את הכלים, ובכסף האחרון שנותר להם קנו מצה שמורה, יין לארבע כוסות, ומרור.
באותה עיירה, רב הקהילה ערך את שולחנו לתפארת - עשרות ספרים נפתחו, כלי כסף בהקו, וסביב השולחן ישבו תלמידי חכמים שדנו שעות ארוכות בכל מילה ומילה בהגדה, מנסים להבין את עומק סודות יציאת מצרים.
באותו הזמן, בצריף הדל של מוישלה, ישבו הוא ואשתו.
מוישלה פתח את ההגדה, אך כמעט ולא ידע לקרוא את הכתוב. הוא הביט באותיות בעיניים דומעות. הוא ידע שבבתים אחרים מספרים כעת סיפורים נפלאים על יציאת מצרים, חידושים ופרפראות. הוא הרגיש צער עמוק על כך שאינו יודע כיצד לעשות זאת.
הוא פנה לאשתו ואמר: "שרה, את הרי יודעת שאני אדם פשוט ולא למדתי תורה. אבל אני יודע דבר אחד שסבא שלי סיפר לי: אבותינו היו עבדים במצרים, היה להם רע ומר, והם בכו וצעקו אל השם. ואז, בורא עולם שמע את זעקתם, עשה להם ניסים גדולים, הוציא אותם ממצרים והפך אותם לבני חורין!"
מוישלה עצר לרגע, לקח את קערת הסדר בידיו, הביט לשמיים ואמר מעומק הלב: "ריבונו של עולם! אז במצרים היינו עבדים והוצאת אותנו לחירות. אני מבטיח לך שגם היום, למרות שקשה לנו ואנחנו בגלות, אנחנו הילדים שלך ואנחנו אוהבים אותך. ועכשיו, אבא שבשמיים, בוא נשב יחד לשולחן ונשמח!"
מוישלה ושרה מזגו את היין, אכלו את המצה בשמחה גדולה, ושרו שירי פסח בכל כוחם, מתוך תחושת חירות אמיתית שמילאה את הבית.
באותו לילה, זכה רב העיירה לגילוי מן השמים. נאמר לו: "דע לך, שכל הפירושים העמוקים, הכוונות והסודות שלמדתם אתה ותלמידך בליל הסדר היו נפלאים. אך הסדר של מוישלה מוכר העצים, שנערך בתמימות ובאהבה פשוטה, הוא זה שבקע את כל הרקיעים והביא את השמחה הגדולה ביותר לפני כיסא הכבוד".
כולנו בעזרת ה' נשב הלילה סביב שולחן ערוך בכל טוב, נאכל מצה, נשתה יין, נפתח את ההגדה ונספר את סיפור יציאת מצרים.
אולם יש לזכור שליל הסדר אינו מבחן בבקיאות או ידע. העיקר הוא הלב שלנו, החיבור הפשוט והתמים לסיפור של העם שלנו, ולאמונה הגדולה שנובעת ממנו.
גם כשהמציאות סביבנו מורכבת, בליל הסדר יש לנו את הכוח להתעלות מעל הקושי, להרגיש בני חורין ולדעת שאנו אהובים ורצויים לפני אבינו שבשמים.
בעולם המודרני והתחרותי שלנו, אנחנו רגילים להימדד לפי הישגים: כמה אנחנו יודעים, כמה אנחנו מתוחכמים, כמה הספרייה שלנו עשירה בספרים ועוד...
בליל הסדר קל לנו ליפול למלכודת הזו, לנסות להרשים בידענות, לקרוא את ההגדה במהירות או לדקדק בכל מילה ומילה.
הקב"ה אינו זקוק לפלפולים שלנו ואינו מתרשם מהם, אם אין שם את העיקר - את מה שבאמת בוקע רקיעים, את הלב שלנו.
כשאנו יושבים לשולחן הסדר, צריכים אנו לעצור לרגע את המרוץ אחר ה"שלמות" החיצונית של הערב, ולשאול את עצמנו: האם הלב שלנו באמת שם? האם אנחנו מתכוונים למילים שאנו אומרים?
חירות אמיתית אינה תלויה במצבנו הכלכלי, החברתי או המדיני. בן חורין אמיתי הוא מי שמסוגל להניח בצד את כל דאגות העולם הזה, לפתוח את הלב ולשמוח במה שיש לו ובקשר שלו עם הבורא.
בליל הסדר הזה כולנו צריכים להשתחרר מהמצרים הפרטיים שלנו, להיות לילה אחד מנותקים מהכל, להתחבר אל המילים, אל הניסים, אל בורא עולם.
יחד ניתן כוחות לאותם אנשים, חיילים ולוחמים שאת הסדר שלהם עושים בלסדר מעט את העולם. הם יושבים באיזו גבעה, שומרים על הגבולות, ללא הגדה, ללא יין, רק עם נשק ומעט קופסאות שימורים, אך תפילתם החרישית מהלב יכולה לבקוע שערים שאף אדם גדול שיהיה לא יהיה מסוגל לבקוע.
כי הלב הוא זה שדופק על דלתות השמים ולא פלפול או וורט מדהים ככל שיהיה... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, חג פסח כשר ושמח, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים . אמן!