תודה
החיזוק היומי
חיזוק יומי - ט' ניסן
פרשת - "צו" - אהוב את המלאכה, גם אם היא פשוטה
בעיירה קטנה התגורר יהודי פשוט, כמעט נסתר, שעסק לפרנסתו בניקוי רחובות השוק ואסיפת האשפה.
בכל בוקר, עוד לפני עלות השחר, הוא היה יוצא עם מטאטא ומנקה את הלכלוך שהצטבר מאחורי הדוכנים, כדי שהסוחרים והקונים יגיעו למקום נקי ומכובד.
אנשי העיירה לא ייחסו לו חשיבות רבה. עבורם הוא היה "רק המנקה".
באחד הימים הגיע לעיירה רב גדול ומפורסם. כל נכבדי העיירה התלבשו בבגדי חג ויצאו לקבל את פניו בתופים ובמחולות. והנה, להפתעת כולם, כשהרב ירד מהמרכבה, הוא התעלם מכל המכובדים וניגש היישר אל אותו מנקה רחובות פשוט, לחץ את ידו בחום וביקש ממנו ברכה.
האנשים נדהמו. "רבי," הם שאלו, "זהו בסך הכל המנקה שלנו. למה בחרת דווקא בו?"
חייך הרב והשיב: "בפרשת 'צו', המצווה הראשונה שמוטלת על הכהן היא 'תרומת הדשן'. הכהן, האיש הכי מכובד בעם, צריך לפשוט את בגדי הזהב שלו, ללבוש בגדים פשוטים ולפנות את האפר והלכלוך מהמזבח.
התורה מלמדת אותנו שדווקא מי שמוכן לעסוק בעבודה ה'מלוכלכת' והפשוטה ביותר כדי שבית ה' יהיה נקי – הוא המכובד ביותר בעיני הבורא.
האיש הזה דואג שרחובותיכם יהיו נקיים בכל יום בענווה ובשתיקה, זוהי עבודת קודש של ממש".
"וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר" (ויקרא ו', ד')
חז"ל מדגישים שהכהן לא סתם מפנה את הדשן, שזהו האפר של הקורבנות מעל המזבח, אלא עליו לעשות זאת בבגדים פחותים מאלו שהוא משמש בהם בקודש.
רש"י מסביר זאת במשל נפלא: "בגדים שבישל בהם קדירה לרבו, אל ימזוג בהם כוס לרבו".
התורה יכלה לצוות על הכהן להביא משרתים שיפנו את האפר, אבל היא התעקשה שהוא בעצמו יעשה זאת. למה?
כדי שישבור את הגאווה שבו. ככל שאדם נמצא במעמד גבוה יותר, כך הוא זקוק יותר ל"עבודות הפשוטות" כדי להישאר מחובר לקרקע.
פינוי הלכלוך הוא לא "עבודה שחורה" שצריך לגמור איתה כדי להגיע לדבר האמיתי – הוא חלק מהעבודה. בלי פינוי האפר, האש על המזבח תכבה.
לפעמים "להוציא את הזבל", לשטוף כלים או לעשות מטלה אפורה בעבודה, נראים לנו כבזבוז זמן.
הפרשה מלמדת שדווקא במקום שבו אנחנו מניחים את הכבוד שלנו בצד, שם נמצאת העוצמה הרוחנית הכי גדולה.
כל פעולה שנעשית לטובת הכלל או למען עבודת השם היא בעלת ערך עצום, גם אם היא נראית חיצונית כ"ניקיון" או "פינוי זבל".
אין עבודה מבזה, כל עשייה למען הכלל היא מכובדת. ככתוב במסכת אבות: "אֲהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת" (פרק א', י')
המשנה לא אומרת רק "תעבוד", היא אומרת "אֱהוֹב".
לעיתים האדם מחפש את את הרבנות, את התפקיד הגדול, את הבגדים המכובדים, שזה דבר חשוב ורצוי, אולם בתוך זה יש לאהוב את עצם המלאכה – גם כשהיא פשוטה, פיזית או "מלכלכת" כמו תרומת הדשן...
לומר לנו שכל מצווה קטנה, כל סיוע, כל מילה טובה, כל סידור כיסא בבית הכנסת, היא עבודה ה' מכובדת כמו הקרבת קורבן גדולה לפני בורא עולם... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, שבת שלום, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים . אמן!