תודה
סיפור חסידי למוצ''ש
סיפור חסידי למוצ"ש
הצדיק מסדיגורה, בנו של הצדיק הרוז'יני, סיפר:
הבעש"ט היה רגיל לבקר מדי שנה בשנה בעיירה אחת, והיה מתאכסן בביתו של "גביר" אחד מנכבדי העיר.
פעם אחת בא פתאום לאותה העיירה בערב שבת, שלא בזמן הקבוע, וקבע את מושבו בבית הכנסת.
אותו גביר בא אליו וביקש ממנו שיסור אליו, כדרכו תמיד,
והבעש"ט השיב לו כי הפעם ישבות בבית-הכנסת.
תיכף נתאספו כל אנשי העיר, ואחר קבלת שבת ציווה הבעש"ט שיאמרו תהילים.
סמוך לחצות ציווה להביא לו סעודת שבת
ולהקהל ציווה ללכת לבתיהם לקיים מצוות סעודת שבת ולחזור לבית הכנסת.
כשחזרו התחילו שוב לומר תהילים, והיו קוראים מזמורי תהילים כל אותו הלילה עד שהאיר היום.
התפללו תפילת שחרית, והבעש"ט פנה אל הגביר ואמר לו, שעכשיו ילך לשבות על שולחנו.
אחרי הקידוש, כשכולם מסובים אל השולחן ומרגישים שמחת שבת, נכנס פתאום גוי אחד וביקש לגימת יי"ש.
הבעש"ט ציווה ליתן לו, וביקש מהגוי שיספר מה שהוא יודע.
סיפר הגוי:
אתמול לעת ערב כינס ה"פריץ" של האחוזה את כל הגויים מהכפרים של הסביבה ונתן להם נשק וכלי-זיין, שילכו וישמידו את כל היהודים שבעיירה.
כל הלילה עמדו וחיכו לפקודה, ולפנות בוקר בא במרכבה שר אחד, נכנס לה"פריץ" ושהה אצלו זמן מה, ואחר כך יצא ה"פריץ" וציווה על בני הכפרים להתפזר איש איש לביתו.
והבעש"ט אמר להמסובים:
ה"פריץ" הזה הוא עשיר גדול, ומפני שלא היה נזקק לכסף לא היה בהול למכור את תבואת שדותיו, ואי-אפשר היה להשתוות עמו על המחירים.
כך נערמו אצלו תבואות משנים רבות, עד שהתחילו להרקיב.
שונאי ישראל הפילו את האשמה על היהודים והשפיעו עליו להאמין כי הם מרחיקים ממנו את הקונים.
חרון אפו של ה"פריץ" גבר עד שהחליט להשמיד את היהודים שבעיר אחוזתו.
לא היתה לי עצה אחרת אלא להביא ( להחיות ) פגר מובס, שזה בערך ארבעים שנה שכבר מת,
וה"פריץ" הזה בימי נעוריו למד יחד עמו בבית-ספר אחד בעיר הבירה,
והיות שמקומות מגוריהם רחוקים זה מזה,
לא ידע ה"פריץ" שהוא כבר מת.
כשבא אליו, שאלו מה עושים כאן הכפריים המזוינים בכלי משחית, והשיב לו שבאו להינקם ביהודים העוינים אותו ובגללם נרקבת התבואה במחסנים.
אמר לו:
מה אתה סח?
אני נושא-ונותן תמיד עם היהודים והם ישרי דרך.
תנסה מחר, אחר השבת, לקרוא ליהודים, והם ימכרו לך אף את התבואה הרקובה.
ואז ציווה ה"פריץ" להגויים להתפזר.
משסיים הצדיק מסדיגורה לספר, פנה אל אחיו, הצדיק מהוסיאטין ואמר:
לכאורה קשה:
למה היה לו להבעש"ט להטריח את עצמו ולבוא לאותה העיירה בשביל כך, הלא היה יכול לעשות דבר זה ממקומו?
אלא שכך אמר הבעש"ט:
אם אצליח בפעולתי הרי טוב, ואם לאו — אני רוצה להיות ביחד עם כל אותם היהודים.
(סיפורי חסידים , זוין)
כן יאבדו כל אויביך ה׳
שבוע טוב ומבורך