תודה
הסיפור החסידי למוצ''ש
סיפור חסידי למוצ"ש
הבעל שם טוב היה מספר בפני תלמידיו:
בעיר אחת גרו שני שכנים יהודיים.
האחד היה למדן גדול והשני נפח.
שניהם קמו מידי יום מוקדם בבוקר.
האחד מיהר לבית המדרש והשני לעבודתו בנפחייה.
כשהגיע שעת ארוחת הבוקר , היה הנפח ממהר לבית המדרש לתפילת שחרית קצרה ומשם לביתו.
באחד הימים נפגשו השכנים בבית המדרש.
על פניו של הלמדן היה נסוך חיוך רחב ועיניו הביעו זלזול מה כלפי שכנו שהתפלל שחרית בחטף .
הוא , הלמדן היה קם מוקדם בבוקר לטבילה במקווה ,
למד תורה לפני התפילה והתפלל שחרית בכוונה
ואילו הנפח מה?
לעומתו , פני הנפח הביעו יגון ועיניו מלאו צער.
בוש ונכלם על שנבצר ממנו ללמוד תורה ולהתפלל באריכות .
חלפו שנים ,
שני השכנים שבקו חיים לכל חי ונקראו לישיבה של מעלה,
שם התבקשו לתת דין וחשבון על מעשיהם בעולם.
תחילה נקרא התלמיד חכם לספר על מעשיו.
הוא סיפר על לימוד תורה , תפילה בכוונה וקיום מצוות בהידור.
לפתע הגיע הסניגור ואמר:
שמור באוצר הגנזים חיוך קל של ביטול
שהעלה תלמיד חכם זה על פניו בשעה שפגש את הנפח.
משקלו של חיוך דק זה הכריע את הכף ודינו הוכרע לחובה.
ירד הלמדן מהדוכן ועלה הנפח בברכיים כושלות , ראש מורכן .
בקול רפה אמר :
הנני עומד לפניכם מלא בושה וכלימה .
תורה לא למדתי , תפילתי היתה בחטף ,
כל שנותיו פרזלתי סוסים ושימנתי גלגלים.
עול הפרנסה רבץ על צווארי ,
הייתי חייב לפרנס את משפחתי ולהשיא את בנותי...
לפתע התקרב מליץ יושר ואמר:
שמורה אצלי אנחה אחת שקטה שפרצה מליבו של הנפח כשראה את שכנו הלמדן.
אנחת יגון על שלא זכה לעסוק בתורה כמוהו.
אנחה זו היטתה את כף המאזניים לזכות
והיא פתחה בפני הנפח את שערי גן עדן.
שבוע טוב ומבורך