תודה
החיזוק היומי של רונן קרתא
חיזוק יומי - י' טבת
צום עשרה בטבת - להיות מחובר לכאב
המגיד ממעזריטש היה עני מרוד. הצריף שבו הוא גר היה מורכב מרהיטים שבורים הנוטים ליפול, ארוחותיו היו מלחם יבש ומים בלבד.
באחד הימים שאלוהו תלמידיו: "רבי, מדוע אתה צריך לסבול תנאים כה גרועים, בעוד אחרים, שהם הרבה פחות ראויים ממך, נהנים משפע וכל טוב?"
כדרכו הייחודית, השיב המגיד בסיפור.
"איש עשיר השיא את בתו, העשיר היה אדם נדיב במיוחד, ורצה שכל עניי העיר ישמחו עמו ביום שמחתו. על כן, תלה בכל בתי הכנסת ובבתי הקבצנים שבסביבה מודעות שבהן הזמין כל קבצן ואביון לחתונת בתו.
הגיע יום החתונה. מאות קבצנים התיישבו סביב לשולחנות שהיו עמוסים במאכלים משובחים. אולם אז אירע אסון: הכלה התמוטטה. גדולי הרופאים הוזעקו למקום, אך ללא הועיל. הכלה הלכה לעולמה. בית המשתה הפך לבית אבלים, והחתונה הפכה להלוויה המונית וכואבת.
הקבצנים נחלקו לשתי קבוצות - קבוצה אחת טענה: 'חבל על כל האוכל שעל השולחנות. מי יודע מתי, אם בכלל, נקבל הזדמנות נוספת כזאת ליהנות מסעודת מלכים? ומלבד זאת, ברור שמארחנו לא רוצה שכל המזון המשובח הזה ילך לפח'
קבוצת הקבצנים השניה סירבה לגעת במזון שהיה לפניהם. 'איך נוכל לאכול ולשתות, בעוד האדם שנתן לנו את כל זה שרוי באבל וביגון?' כיצד ניתן ליהנות מאירוע שהפך לאסון?'
המשיך המגיד והסביר: "העולם הזה דומה לבית חתונות, בורא עולם האבא של הכלה, שהיא כנסת ישראל. אך, למרבה האבל, טקס החתונה הופסק באיבו, ובית המקדש –בית הכלולות – נחרב כליל. העולם הזה ממשיך להתקיים, ולכאורה ניתן ליהנות מאירוע החתונה, אולם הנשמה הרוסה וזה שברא אותה שרוי באבל".
"ישנם אנשים המסוגלים ללא כל קושי ליהנות מאולם הסעודה ככל יכולתם, בלי לחשוב על הצער שיש בכל רגע ורגע לאביה של הכלה"
ממשיך המגיד בכאב: "אני שייך לקבוצת הקבצנים השנייה, ואינני מסוגל לשמוח בשלמות כשאני מרגיש כי אני חי בחתונה שהופסקה בשל אסון כבד".
בעשרה בטבת אבותינו חבו משבר גדול, החל המצור על ירושלים, התקווה נגוזה, הייאוש חלחל והרצון לשרוד היה לשם דבר. קבעו אותו חז"ל לאחד מימי האבל על חורבן בית המקדש.
מטרת העינוי של הצום באה כדי להשתתף בצער, להיות חלק, להבין שגופו של אדם שברירי כל כך, עד שיום ללא מזון גורם לו לקושי רב.
בורא עולם רוצה, ומצווה עלינו שנעבוד אותו בשמחה, אולם מספר ימים בשנה עלינו לעצור מהשתתפותנו בחגיגה, להתייחד עם כאבו העז של בורא עולם, להתאבל עימו בצרתו.
כאשר נחוש את הכאב, את הצער בריחוק והאובדן מבית חיינו – נזכה בעזרת ה' לגאולה השלמה, בהחזרת השכינה לציון ובבניין ירושלים (נעמה גרין)
כולנו במשך השנה מחוברים אל אבא שבשמים, כל אחד מחובר בדרך כזו או אחרת, העיקר שמחוברים
דווקא בימים כאלה, שאין בהם שמחה יתרה, והמזון לא נכנס לפינו, נהיה מחוברים יותר, נכניס ליום הזה מעט חיבור אל הכאב של אבא שבשמים. שכל המתאבל בחורבנו זוכה לראות בבנינו... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, צום קל ומועיל, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות והחזרת החטוף רן בן טלי. אמן
*סיום הצום: 17.10*