תודה
הסיפור החסידי למוצ''ש
סיפור חסידי למוצ"ש
בסעודת ליל שבת ישב פעם הבעש"ט עם החבריא קדישא שלו.
מיד אחר קידוש שחק שחוק גדול.
אחר כך ישב קצת על יד השולחן ושחק פעם שנית.
המתין מעט ושחק פעם שלישית.
הדבר היה לפלא בעיני התלמידים.
בקשו את ר' זאב קיציס
שבמוצאי שבת ישאל הוא את הבעש"ט לפשר שחוקו.
במוצאי שבת נכנס ר' זאב אל הבעש"ט
ושאלו לפשר השחוק בליל שבת.
השיבו הבעש"ט:
אני אראה לכם מה גרם לאותו שחוק.
ומיד ציוה הבעש"ט למשרתו הנכרי לרתום את הסוסים
והבעש"ט ציוה לכל החבורה שישבו בעגלה.
ישבו כולם ונסעו כל הלילה.
כאור הבוקר והם הגיעו לעיר גדולה בשם קוז'ניץ.
אחר התפילה ציוה הבעש"ט לקרוא אליו את ר' שבתי כורך ספרים.
שלחו אחריו, והוא בא.
אמר לו הבעש"ט:
קרא נא גם לאשתך הנה.
קראו לה, ובאה אף היא.
אמר הבעש"ט לר' שבתי:
ספר נא לי מה עשית בליל שבת?
תגיד האמת ולא תכחד דבר.
ור' שבתי ענה ואמר:
לא אכחד מאדוני את כל אשר עשיתי,
ואם חטאתי, אבקש מרבנו שייתן לי תשובה.
אנכי מעודי מתפרנס ממלאכת הכריכה,
וכל זמן שהיה לי כוח הייתי מתפרנס ברווח,
והייתי נוהג שביום חמישי קנו בביתי כל צרכי שבת בהרחבה,
ובערב שבת קודש בשעה העשירית כיליתי מלאכתי והלכתי לבית הכנסת לומר שיר השירים ותיקוני שבת,
והייתי שוהה בבית הכנסת עד אחר תפלת ליל שבת.
עתה לעת זקנותי אין בי עוד כוח להתפרנס ממלאכתי די הצורך,
ואין באפשרותי להכניס כל צרכי שבת הביתה ביום חמישי.
אבל מצווה זו של הליכה לבית הכנסת בערב שבת בשעה עשירית איני מזניח.
בערב שבת הגיעה שעה עשירית,
ועדיין אין בידי אף פרוטה אחת לקנות את צרכי השבת.
בראותי כי אין לי שום סיכויים להשיג צרכי השבת,
ובאשר כל ימי לא הוצרכתי לבריות,
החלטתי גם היום לא לבקש משום אדם ולא מקופת הצדקה,
וגמרתי בלבי שיותר טוב להתענות ביום השבת מלקבל מתנת בשר ודם.
הזהרתי גם את אשתי,
שאף אם השכנים ירגישו שאין לנו שום דבר על שבת וירצו ליתן לה חלות או דגים או בשר,
לא תקבל מהם בשום אופן,
אלא נקבל באהבה את אשר נגזר עלינו מן השמים,
ולא זזתי מן הבית עד שלקחתי ממנה תקיעת-כף על כך.
הלכתי כדרכי תמיד בשעה עשירית לבית הכנסת,
ונשארתי שם מאוחר בערב.
לא הלכתי יחד עם כל המתפללים הביתה,
בכדי שלא ישאלוני למה אין נר דולק בביתך ולא אדע מה להשיב.
ואשתי, כשהלכתי לבית הכנסת, כיבדה במטאטא את הבית לכבוד שבת, וניקתה את האבק שבכל הפינות והחורים,
ומצאה בתי-ידיים ישנים, שנאבדו ממנה זה כמה שנים,
ועל אותו בגד היו כפתורים ופרחים של כסף.
תיכף הלכה לצורף ומכרה אותם, והמעות הספיקו לה לקנות את כל צרכי השבת ברווח .
היא קנתה מיד חלות ובשר ודגים והכינה את סעודות השבת.
בערב, כשכל הקהל כבר גמרו לצאת מבתי הכנסיות והלכו לביתם , הלכתי גם אני לביתי, וכשראיתי מרחוק נרות דולקים בביתי,
אמרתי לעצמי ודאי לא עצרה כוח הזקנה שלי מלהתאפק מלקחת מתנת בשר ודם.
נכנסתי לבית וראיתי שלחן ערוך בכל טוב,
אמרתי בלבי אם אקניט אותה עכשיו אפריע את קדושת השבת,
ולכן התאפקתי וקידשתי על היין ונטלתי את ידי וברכתי המוציא ואכלתי את הדגים.
אחר כך אמרתי לה במענה רך:
כנראה, שלא תוכלי לקבל את הרע...
לא הניחה אותי לגמור את דברי, ואמרה לי:
התזכור את הבגד עם כפתורי הכסף, שבתי היד ממנו נאבדו לנו זה כמה שנים?
אמרתי:
ודאי אני זוכר.
ובכן - אמרה אשתי -
היום בכבדי את הבית לכבוד שבת מצאתים,
ואת הכסף מכרתי לצורף ועשיתי את כל צרכי השבת.
כשמעי זאת, זלגו עיני דמעות מרוב שמחה.
הודיתי להשי"ת הודאה רבה, ולא יכולתי להתאפק ולקחתי את אשתי בידה ורקדתי עמה שעה רצופה מתוך שמחה רבה.
ואחר אכילת המרק של שבת,
נתחמם שוב לבבי והלכתי עמה עוד הפעם במחול,
וכן אחר אכילת הלפתן.
שלש פעמים רקדתי עם אשתי, כי לא יכולתי להכיל בקרבי רוב השמחה על שזיכני השי"ת להתענג ביום השבת בכל טוב ממתנת ידו הקדושה ולא מבשר ודם.
ועתה, רבנו, אם חטאתי בזה, אבקש מאד ליתן לי תשובה, ועלי לקיים ככל אשר יצווה עלי.
פנה הבעש"ט לתלמידיו ואמר:
תאמינו לי כי כל הפמליא של מעלה שחקו ורקדו עמו, ולכן שחקתי גם אני.
ולאשת ר' שבתי פנה ואמר:
מה תרצי?
אם לחיות שארית ימיך בעושר וכבוד, או שיהיה לך בן לעת זקנותך ?
שהרי ר' שבתי היה חשוך בנים.
ענתה האישה:
כמה עוד ימי חיינו, הלא אנשים זקנים אנחנו, ומה בצע לנו בעושר?
טוב שיהיה לנו שארית בבן הגון.
אמר לה הבעש"ט:
לשנה הבאה כעת חיה את יולדת בן,
וקראת שמו כשמי: ישראל,
והוא יאיר לך מאד בעולם האמת.
כשתודיעוני, אבוא לברית ואהיה סנדק.
וכן היה.
לשנה הבאה ילדה בן, שנתפרסם לגדול הדור,
הוא המגיד הקדוש מקוז'ניץ.
(סיפורי חסידים למועדים, הרב זווין)
שבוע טוב ומבורך
- שמע ישראל! איזה מעשה נורא ונפלא העיניים שלי דמעו מהמעשה למרות שהכרתי ושמעתי אותו...