תודה
החיזוק היומי של רונן קרתא
חיזוק יומי - ו' טבת
פרשת - "ויגש" - האם היית נוסע אלפי קילומטרים בשביל לתפור כפתור?
עוד בשחר ילדותו חלם פנחס להיות עשיר. מחשבות על כסף מילאו את דמיונו ויצרו בקירבו שאיפה עצומה להשיגו.
כשגדל בעיירתו בפולין, רקם את תוכניתו כיצד יחסוך פרוטה לפרוטה עד שיתאסף בארנקו סכום המספיק בכדי להגיע לארץ חלומותיו - אמריקה הגדולה! ואכן כאשר חלם כן היה, באחד הימים נחת על אדמתה של ארצות הברית. עד מהרה הפך להיות בעליו של מפעל משגשג למעילים.
אך בד בבד עם עלייתו ופריחתו הגשמית, הלכה נשמתו ודעכה, עד לכדי פריקת עול תורה ומצוות מעליו. אף סימן ההיכר של היהודי - השבת, ירד אט אט מעליו. הכסף סינוור את עיניו ויותר מכן את מוחו וליבו.
ביום בהיר אחד הופתע לראות את רבו משכבר הימים, ראש ישיבת ברנוביץ ותלמידו הנודע של ה"חפץ חיים" - רבי אלחנן וסרמן, עומד על מפתן המפעל. התלמיד לשעבר לא שכח את גדלותו התורנית ומידותיו הנפלאות של רבו הנערץ, וניצב מולו מוכן למלא כל משאלה ובקשה!
בקשה קטנה הייתה לרבי אלחנן: "הגעתי לכאן לאחר הפלגה בת שבועיים ימים. עשה עימי טובה, יש לי כפתור במעיל, מתנדנד ונוטה ליפול, האם יש באפשרותך לחזקו?"
התלמיד לא ידע אם לצחוק או לבכות, מפעל של מעילים בראשותו והרב יכול לבחור כל מעיל שיחפוץ ליבו!
על-אף שהתלמיד לא הבין את הרב, נענה מנהל המפעל לבקשתו ומצא חיש מהר פועל שיבצע נאמנה את הפעולה הפשוטה. רבי אלחנן הודה מקרב לב וחזר על עקביו.
כל הלילה התהפך תלמידו במיטתו ולא הצליח להרדם. "לא יתכן", חשב בליבו, "לעשות דרך ארוכה שכזאת, בשביל כפתור?!"
עם עלות השחר, ניגש לאכסנייתו של מורו ורבו, התחנן שהרב יאמר למה הוא בא, מוכן הוא לעזור בכל אשר יוכל, והרב פסק את פסוקו: באתי לחזק כפתור, זה הכל!"
התלמיד מיאן להאמין: "כבוד הרב, אל נא תהתל בתלמידך, שבועיים נסיעה בשביל כפתור קטן?"
כשחיוך מלא טוהר נסוך בשפתיו, השיב הרב ברכות לתלמידו: "תשמענה אוזניך מה שפיך מדבר, אין ספק, שלא עשיתי דרך כה ארוכה בשביל מה בכך, אמור נא לי, הנשמה הקדושה שבקירבך, עשתה דרך כה ארוכה של אלפי פרסאות מתחת כיסא הכבוד, וכל זאת בכדי לפתוח מפעל של מעילים?! בכדי לצבור עוד ועוד נכסים גשמיים שאחרי מאה ועשרים נשארים לאחרים?! לא יתכן, לא יתכן!" התלמיד, שהדברים חדרו עמוק לליבו, זכה לחזור אל דרך האבות...
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (בראשית מה, ג)
לאחר מסע מטלטל מגיעה לשיא עלילת יוסף ואחיו כשיוסף נגלה אליהם. באותו רגע של גילוי האמת נבהלים האחים ומציירים במחשבתם את כל מה שעבר עליהם מרגע החלומות של יוסף, מכירתו לישמעלים וההאשמה שהם מרגלים.
פתאום הם מבינים הכל, כל הסרט ברור, אין יותר שאלות.
אמר רבי יוחנן: "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. ומה יוסף כשאמר לאחיו אני יוסף, לא יכלו אחיו לענות אותו, נבהלו מפניו עד שפרחה נשמתם, כשהקב"ה עומד לדין על ברואיו על אחת כמה וכמה, שנאמר: (ישעיה י) ומה תעשו ליום פקודה"
יום יום אנו רצים לפרנסתינו, לעיסוקינו, מעבירים את היום שלנו בהישרדות ולעיתים שוכחים את העיקר - את המטרה שלשמה הגענו לעולם - קיום תורה ומצוות...
כשאנו הופכים את הטפל לעיקר, את השגת הממון, הטיולים, הנאות העולם לעיקר, הרי אז אנו מזניחים את לימוד התורה וקיום המצוות וה"כפתור" שלנו מתרופף ויכול חלילה להתנתק מה"בגד" שלנו.
מאידך אומרים חז"ל: "עתיד אדם לתת את הדין אם ראה פרי ולא נהנה ממנו..."
אדם יכול לעבוד כל היום, לצאת לטיולים, ליהנות מהחיים, ועם זאת לזכור תמיד מה באמת מחייה אותו, מהי באמת מטרתו.
אף-על-פי שעבדת במשך יום שלם, אם בסוף יום יש לך שיעור תורה כל היום הופך לעיקר, אם עשית חסד לאחר, עשית טוב לעולם, הפכת לאדם טוב יותר, אתה הופך את כל היום הזה לקודש ומחזק את "הכפתור" ל"בגד".
כבר כשאנו קמים בבוקר נייעד לנו מטרה, נקדש את היום שלנו, נכניס בו חסד, מצוות ולימוד תורה, ובכך נחזק את "הכפתור", נצטרף עוד היום לשיעור תורה, נפנה מהזמן שלנו לצורך הרבים, ונזכה "לתפור" לנו "בגד" מושלם אשר ילך איתנו לעולם שכולו טוב וארוך, "בגד" שיסתיר את בושתנו, יכבד וישמור עלינו מכל דבר רע, "בגד" לנשמה הטהורה שקיבלנו, "בגד" שיעזור לנו להחזיר אותה אל מקורה כשם שהגיעה לעולם - זכה וטהורה... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, שבת שלום, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות והחזרת החטוף רן בן טלי. אמן.