הסיפור החסידי למוצ''ש
סיפור חסידי למוצ"ש
היה זה ליל חורפי סוער, כאשר הצדיק רבי ברוך ממז'יבוז' , נכדו של הבעל שם טוב, הדליק את הנר הראשון בחנוכיה. חסידיו התגודדו סביבו והביטו בהתפעלות בשלהבת הקטנה, והאזינו לברכות שבירך ולשירת 'הנרות הללו'.
לפתע החלה השלהבת הקטנה לרקד בעצבנות עד שנעלמה.
תלמידיו וחסידיו של רבי ברוך הביטו על רבם וציפו לראות כיצד יגיב לנוכח תופעה מוזרה זו.
אך הרבי עמד ללא ניע, שקוע בהרהורים.
כשהשמש ביקש לשוב ולהדליק את הנר רמז לו רבי ברוך שלא לעשות כן.
לאחר דקות של המתנה מתוחה אורו פניו של רבי ברוך. הוא החל לזמזם את הפזמון "מעוז צור" וחסידיו הצטרפו אליו בשירה אדירה.
"הבה נשב ליד השלחן ונחוג את חג החנוכה" – אמר רבי ברוך לחסידיו – "נר החנוכה ישוב אלינו, אחרי שיסיים שליחות חשובה, שהוטלה עליו".
תוך צפייה להבנת פשר היעלמותו של נר החנוכה
שרו החסידים שירי חנוכה עליזים, האזינו לחידושי התורה העמוקים שהשמיע רבם וחגגו את ליל חנוכה הראשון בשמחה והתלהבות, .
בשעת חצות חזרה השלהבת למקומה.
רבי ברוך אמר לחסידים לחכות כמה דקות ומיד יוודע להם מדוע נעלם הנר וכיצד לפתע שב.
בתום רגעים ספורים נעצרה
עגלה ליד פתח ביתו של רבי ברוך ולחדר נכנס אחד החסידים הקרובים של רבי ברוך.
בגדיו של האיש היו פרועים ועל פניו היתה הבעת אימים.
בניגוד בולט למראהו החיצוני הקודר, זהרו עיניו של החסיד והוא כולו אמר אושר ושלווה רוחנית כאשר התכופף לנשק את ידו המושטת של רבי ברוך.
הרבי לחץ את ידי האורח בברכת "שלום עליכם" וביקש ממנו להתפלל ערבית ולהצטרף אל השלחן לאחר שידליק נר ראשון של חנוכה.
התפלל החסיד תפילת ערבית , הדליק נר חנוכה , התיישב ליד השלחן ופתח בסיפורו:
"לפני ימים אחדים פתחתי במסע כדי להגיע לכאן ולבלות את חג החנוכה במחיצתו של רבינו" פתח החסיד ואמר.
"לפי החשבון הייתי צריך להגיע לכאן יום אחד לפני נר ראשון של חנוכה.
אולם הייתי חסר-סבלנות .
חשבתי שאם אמשיך לנסוע גם בשעות הלילה, אגיע לכאן יום אחד לפני הזמן המשוער.
"זו הייתה טעות גדולה"
שיסע רבי ברוך את דברי החסיד. "אסור להסתכן בצורה כזו".
"אכן, רבי, עד מהרה נאלצתי להודות בעצמי בטעות שטעיתי.
כאשר עברתי קטע ביער, שהיה חשוך במיוחד, שמעתי איוושה מוזרה, ידיים שריריות הפילו אותי מהעגלה וערכו חיפוש מדוקדק בחפציי.
"מיד התברר לי כי נפלתי קרבן לכנופית שודדי-דרכים, שחשבו שאני סוחר עשיר במסע עסקים דחוף, הנושא בכיסו סכום כסף ענק...
"כשלא מצאו אצלי רכוש, דחפו והיכו אותי ולבסוף החליטו לקחת אותי אל ראש הכנופיה שלהם, שיצליח – כך הם קיוו – להוציא ממנו את מיקום רכושי.
"שני שודדים מזויינים התיישבו לידי בעגלה ואילו שלישי נטל לידיו את המושכות. הם נסעו זמן רב ובסופו של דבר נעצרה העגלה במקום כלשהו, שהיה מוסתר בסבך העצים.
"הורידו אותי מהעגלה והביאו אותי בפני ראש הבריונים, שחקר אותי על אודות העסק הדחוף, שבגללו העזתי לעבור את היער העבות, לבדי באישון לילה.
בעיקר עניין אותו, כמובן, לדעת, היכן אני מחזיק את כספי...
שוב ושוב ניסיתי לשכנע אותו שאין באמתחתי רכוש, אך לשווא.
ה' היה בעזרי וכך הצלחתי להחזיק מעמד בעינויים הקשים .
השודדים כלאו אותי בתוך מרתף במשך כל הלילה וכן ביום לאחר-מכן.
השמש כבר עמדה לשקוע, כאשר ראש הבריונים נכנס ושוב ניסה לחקור אותי.
שוב הסברתי לו את אשר אמרתי אינספור פעמים קודם לכן.
ניסיתי לתאר באוזניו את התענוג הרוחני הגדול שנופל בחלקו של מי שעושה את החג במחיצת רבו וכן את קשר האמונה והאימון ההדדי, הקושר אותנו, חסידים, כחבורה אחת.
"כאשר סיימתי לדבר, ראיתי כי ראש השודדים שקוע בהרהורים. לאחר דקות מספר הוא קם לפתע, הביט היישר לתוך עיני ואמר:
"אנחנו נבדוק ונראה אם הסיפור שלך אכן נכון ואם אמנם יש לך אמונה בלתי מעורערת בה' וברבי שלך.
הרי אתה יודע שהיער הזה שורץ סכנות מכל הסוגים.
אנחנו נשחרר אותך, נחזיר לך כל מה שלקחנו ממך ותלך לדרכך.
יש לך סיכויים שווים להיטרף על ידי חיות או ליפול לאחד הבורות ולמצוא את מותך שם.
האם אתה מוכן לנסות את מזלך"?
"נחרדתי מהמחשבה לעבור ביער לבדי, בהיותי מודע לכל הסכנות שראש השודדים תיאר באוזני. אולם, חשבתי לעצמי כי ה' חנון ורחום ובוודאי ישמור את דרכי.
היישרתי מבט אל עיניו של רב השודדים ואמרתי לו כי בעזרת השם אני אצא מהיער בשלום. אמר לי השודד:
"אם תגיע בשלום לפרברי עירו של רבך, זרוק את הממחטה שלך לתוך התעלה שמאחורי תמרור הדרך העומד שם.
אנשי יהיו שם כדי למצוא ולהביא אלי את הממחטה.
אם אכן יביאו אותה, זה יהיה לי האות שהצלחת לצאת מן היער בשלום. במקרה כזה אפרק את הכנופיה שלי ואחזור בתשובה".
"שמחה גדולה מצד אחד, על האפשרות לקדש שם שמים שנפלה בחלקי, ופחד גדול ממה שמצפה לי בשעות הקרובות – היו הרגשות שאפפו אותי כאשר עליתי על העגלה שהוחזרה לי ועזבתי את מקום מחבואם של השודדים.
הלילה היה חשוך.
הסוס שמשך בעגלתי עמד מלכת, הואיל ולא יכל לראות אף שביל ביער העבות.
אולם לפתע נראתה לפני העגלה שלהבת קטנה, דקיקה, וככל שהיא התקדמה, הלך הסוס בעקבותיה וכך עברנו בהשקט וביטחה את קטעי היער כשהשלהבת צועדת לפנינו, כאילו היתה נר חנוכה שנשלח במיוחד על ידי ה' להדריך אותי בשלום עד בואי אל הבית הזה.
חיות רעות התגודדו סביבינו, מוכנות כל רגע להסתער על הסוס ועלי, אולם ברגע שהבחינו בשלהבת, נסוגו ונעלמו.
"כך המשכתי בדרכי עד שהגעתי אל התמרור שהזכיר ראש השודדים. שמתי את הממחטה שלי במקום שצויין על ידי השודדו והמשכתי במסעי עד שהגעתי למחוז חפצי.״.
האיש סיים את סיפורו וכל העיניים הופנו שוב אל השלהבת הקטנה של נר החנוכה שעמדה לדעוך, לאחר שסיימה את תפקידה.
שבוע טוב ומבורך
חנוכה שמח
חודש טוב ומבורך