הסיפור החסידי למוצ''ש
סיפור חסידי למוצ"ש
חג החנוכה עמד בפתח
, חג של אור, שמחה וחום.
בחוץ סגרירי ומושלג.
באותו שבוע שחל בו חג החנוכה, יצא רבי ישראל כהרגלו להתבודדות בהרי הקרפטים בשחרו של יום ראשון.
קודם שיצא נפרד מזוגתו ואמר לה:
"בעזרת השם, מקווה אני לשוב עם רדת הערב הראשון של חג החנוכה בכדי להדליק נר ראשון".
"אולם אם חלילה אתאחר, ולא אבוא עד שיירד הלילה,
אל תמתיני לי, אלא הדליקי בעצמך את הנר כדי שלא להחמיץ מצווה גדולה זו".
הביטה זוגתו אחר פסיעותיו המתרחקות, ולבה אמר לה כי משהו עתיד לקרות.
בלבה נשאה תפילה חמה כי השם יתברך ישמור צעדי בעלה הצדיק.
ימי השבוע חלפו ביעף.
עוד שעה קלה ירד הלילה ובבתי ישראל ידליקו את הנר הראשון של חנוכה.
מבעוד מועד החל רבי ישראל לפסוע חזרה לעבר ביתו.
מגפיו הגבוהים מבוססים בשלג העמוק.
המקל העבה מפלס לו את דרכו. כובע פרווה של איכרים שמוט על ראשו.
הקור נורא ופתיתי השלג הסמיכים הקשו על ראייתו ואת הליכתו.
שבילי היער נעלמו בהדרגה מעיניו, וסבך העצים הלך והתעבה.
החושך ירד על היקום
וזו הפעם הראשונה שהוא אינו מוצא את דרכו חזרה הביתה.
שעת הדלקת הנרות חלפה זה כבר.
הוא כה רצה להדליק את הנרות בשעה הקבועה.
יודע הוא כי בכל שנה ושנה בשעת הדלקת נרות של חנוכה, מתגלה ה"אור הגנוז" הוא אורו של משיח, אולם מעשה שטן עומד בדרך, ומשמים מעכבים.
העייפות החלה להשתלט עליו והוא התקשה להמשיך ללכת.
בלית בררה התיישב על סלע גדול שעמד בין העצים ונמנם.
לפתע כמתוך חלום, נדמה היה לו כי הוא רואה דמות רחוקה מתקרבת לעברו.
התבונן הבעל-שם-טוב היטב, וראה דמות עטופה לבנים, אוחזת בנר חלב גדול ומאיר. הדמות התקרבה אליו, ולנגד עיניו נעמד יהודי תמיר ונישא, בעל הדרת פנים שזקן לבן מעטר את פניו המאירות. הבעל-שם-טוב עמד משתאה, כיצד הגיע לכאן האיש?!
"מי אתה?" לא התאפק הבעל-שם-טוב מלשאול.
"אני הוא מתתיהו הכהן ממודיעין, איש חשמונאים".
קולו של האיש רך ומלבב. חבטה אדירה נשמעה לפתע. גזע עץ הוטח בארץ בעצמה רבה בשל הסערה.
בבת-אחת הקיץ הבעל-שם-טוב מתנומתו וראה את האיש הדור-הפנים מתרחק ממנו,
עוד רגע ונדמה כי הוא נעלם במעבה הערפל.
מיהר ישראל'יק לקום ממקומו וללכת אחר האיש האוחז בנר.
שעה ארוכה גמע הבעל-שם-טוב מרחקי דרך, מבלי לדעת כמה זמן חלף.
אט אט מתחילה הסביבה מתבהרת לנגד עיניו.
הוא החל לגלות סימני דרך מוכרים, דרכים ושבילים שבהם היה מרבה ללכת.
שבילים המובילים לביתו.
מרחוק הוא רואה שלהבת קטנה מרצדת על אדן החלון של ביתו. שלהבת זכה, צלולה וחמימה, אותה הדליקה רעייתו הדואגת.
בהגיעו לסף דלתו, ראה את רעייתו עומד בפתח הדלת ופניה הדואגות התמלאו חיוך רחב.
הביט הבעל-שם-טוב ימינה ושמאלה, והדמות שהובילה אותו בדרכו, נעלמה לפתע פתאום.
רגעים אחדים לאחר מכן נעמד הבעל-שם-טוב מול חנוכיית הפח שלו, היטיב מחדש את הנרות, ובכוונות טמירות ונעלמות בירך "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".
כשסיים לשיר את פיוטי החג, החל שחר ערפילי להפציע מבעד להרי הקרפטים המושלגים .
שבוע טוב ומבורך
חנוכה שמח
חודש טוב ומבורך