🙏🏻
הסיפור החסידי למוצ''ש
סיפור חסידי למוצ"ש
השבת ט׳ כסלו חל יום הולדתו ופטירתו של האדמו״ר השני של חסידות חב״ד, המכונה האדמו״ר האמצעי, שהיה בנו של בעל התניא וממשיך דרכו של אביו ושל הבעל שם טוב הקדוש.
להלן מובא סיפור הממחיש את עובדת היותו ממשיך דרכם.
בְּמַהֲלַךְ אַחַת מִנְּסִיעוֹתָיו הֶחֱלִיט אַדְמוֹ"ר הָאֶמְצָעִי לַעֲצֹר בְּמָלוֹן לֹא הַרְחֵק מֵהָעִיר סמרקנד.
בֹּאוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק לָעִיר עוֹרְרָה התְרַגְּשׁוּת עֲצוּמָה אֵצֶל יְהוּדִי הָעִיר וְהַיְּהוּדִים הַגָּרִים בִּסְבִיבָתָהּ.
כֻּלָּם מִהֲרוּ לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו, מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹקְקוּת לְהִכָּנֵס אֵלָיו לִיחִידוּת כְּדֵי לְקַבֵּל בְּרָכוֹת וְהַדְרָכוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.
שָׁבוּעַ שָׁלֵם הִתְגּוֹרְרוּ הַחֲסִידִים בְּאַכְסַנְיָה הַסְּמוּכָה לְבֵית הָרַב, מַמְתִּינִים בְּתוֹר לְהִכָּנֵס אֶל הַקֹּדֶשׁ כְּשֶׁהֵם חוֹזְרִים עַל דְּרוּשִׁים שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי רַבָּם כְּדֵי לְהִתְכּוֹנֵן לַיְּחִידוֹת.
וְאָכֵן מֵאוֹת יְהוּדִים זָכוּ לְהִכָּנֵס אֶל הָרַבִּי.
בְּאַחַד הַיָּמִים בְּעוֹד קָהָל גָּדוֹל מִתְקַהֵל בַּחֲצַר בֵּית הָרַבִּי הוֹרָה הָרַבִּי לִסְגֹּר אֶת חַדְרוֹ וְלַעֲצֹר אֶת קַבָּלַת הַקָּהָל.
הַשְּׁמוּעָה עָבְרָה מִפֶּה לָאֹזֶן.
אַכְזָבַת הַחֲסִידִים הָיְתָה גְּדוֹלָה… כַּנִּרְאֶה עָיֵף הָרַבִּי, הִסְבִּירוּ.
כַּעֲבֹר מַחֲצִית הַשָּׁעָה יָצָא הַגַּבַּאי רַבִּי זַלְמָן וְלָחַשׁ דְּבַר מָה לִגְדוֹלֵי הַחֲסִידִים.
הַלָּלוּ הִסְמִיקוּ וְהֶחֱוִירוּ חֲלִיפוֹת וְהַקָּהָל נֶחֱרַד…
חָלְפוּ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, מִסְפַּר חֲסִידִים אָזְרוּ עֹז וְנִכְנְסוּ לְבֵית הָרַבִּי, וְהִנֵּה הֵם שׁוֹמְעִים בְּכִיּוֹת…
הָרַבִּי קוֹרֵא תְּהִלִּים מִתּוֹךְ הִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ מֵעֹמֶק לִבּוֹ הַטָּהוֹר.
הַיְּדִיעָה הִגִּיעָה לִקְהַל הַחֲסִידִים הַמַּמְתִּינִים, בֶּהָלָה אָחֲזָה בָּהֶם.
אִישׁ לֹא הֵבִין מָה אֵרַע לְפֶתַע…
מַדּוּעַ הִפְסִיק הָרַבִּי לְקַבֵּל חֲסִידִים כְּשֶׁהוּא עוֹסֵק בְּסֵדֶר עֲבוֹדָה הַמַּתְאִים לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים בַּאֲוִירָה שֶׁל תְּפִלַּת נְעִילָה…
הֲרֵי הָיָה זֶה סְתָם יוֹם שֶׁל חוֹל שֶׁל בְּחֹדֶשׁ מְנַחֵם אָב, תָּמְהוּ!…
שֶׁמָּא הִתְעוֹרֵר קִטְרוּג לְמַעְלָה, חָשְׁשׁוּ!…
מִיָּד הֵחֵלּוּ הַחֲסִידִים בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים בִּדְמָעוֹת מִתּוֹךְ יִרְאָה וָפַחַד.
בֵּינְתַיִם הִפְסִיק הָרַבִּי אֶת אֲמִירַת הַתְּהִלִּים וְהִתְכּוֹנֵן לִתְפִלַּת מִנְחָה.
מִכֵּיוָן שֶׁכּוֹחוֹ לֹא עָמַד לוֹ מֵחֲמַת תְּשִׁישׁוּתוֹ מֵהַתְּפִלּוֹת וְהַבְּכִיּוֹת הָיָה צָרִיךְ לָנוּחַ כְּשָׁעָה,
וְרַק אַחַר כָּךְ הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה מֵעֹמֶק לִבּוֹ, תְּפִלָּה הַמַּזְכִּירָה אֶת תְּפִלּוֹת עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה. הַחֲסִידִים שֶׁהָיוּ עֵדִים לְכָךְ מָסְרוּ עֵדוּתָם לְכָל קְהַל הַחֲסִידִים שֶׁהָיוּ שָׁם. וְהַקָּהָל הֵחֵל אַף הוּא לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שֶׁל תַּעֲנִית צִבּוּר.
לְאַחַר הַתְּפִלָּה יָצָא הָרַבִּי לַקָּהָל הַמָּתוּחַ וְאָמַר מַאֲמָר אָרֹךְ עַל הַפָּסוּק: חוֹמַת בַּת צִיּוֹן הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה (איכה ב, יח). הַדְּמָעוֹת מְכַבּוֹת אֶת הַדִּבּוּרִים הָרָעִים וְאֶת הַהִרְהוּרִים הַלֹּא טוֹבִים, הִסְבִּיר הָרַבִּי,
לְאַחַר מִכֵּן הִסְבִּיר אֶת הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה וְהַתְּהִלִּים.
לְבַסּוֹף דִּבֵּר בַּאֲרִיכוּת אוֹדוֹת מַשְׁמָעוּת הַפָּסוּק:
דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ (משלי ד, יט).
הַדְּרוּשׁ שֶׁל הָרַבִּי פָּעַל הִתְעוֹרְרוּת עֲצוּמָה בְּקֶרֶב הַחֲסִידִים.
לְמָחֳרָת סָבַל הָרַבִּי מֵחֻלְשָׁה עֲצוּמָה וְלֹא יָכֹל לְקַבֵּל חֲסִידִים לִיחִידוֹת.
רַק כַּעֲבֹר יוֹם הִתְחַזֵּק קִמְעָא וַחֲסִידִים הֵחֵלּוּ לְהִכָּנֵס אֵלָיו.
חָלְפוּ יָמִים מִסְפַּר וְרַבִּי פִּינְחָס רַיְזִיס מִזִּקְנֵי הַחֲסִידִים שֶׁהָיָה חֲסִיד אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן וְאַדְמוֹ"ר הָאֶמְצָעִי וַחֲבִיבָם, רַבִּי פִּינְחָס רַיְזִיס שֶׁהָיָה הַחוֹזֵר עַל הַדְּרוּשִׁים שֶׁל אַדְמוֹר הַזָּקֵן עָשִׁיר וּבַעַל צְדָקָה מַשְׂכִּיל נוֹדָע, שֶׁלִּוָּה אֶת הָרַבִּי בְּמִסְּעוֹתָיו וְהָיָה מְקֹרָב אֵלָיו מְאוֹד, אָזַר אֹמֶץ וְשָׁאַל אֶת הָרַבִּי:
מַדּוּעַ הִפְסַקְתָּ לְקַבֵּל קָהָל?
הֵשִׁיב לוֹ הָרַבִּי, כַּאֲשֶׁר פָּנָיו מַבִּיעוֹת עֶצֶב עָמֹק:
כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ אֵלַי יְהוּדִי וּמְגַלֶּה נְגָעִים הַמְּצוּיִים בִּפְנִימִיּוּת לְבָבוֹ, עָלַי לִמְצֹא גַּם בִּי אֶת הַפְּגָם בְּדַקּוּת דְּדַקּוּת.
רַק אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי מְתַקֵּן אֶת הַפְּגָם שֶׁבִּי, אֲנִי יָכוֹל לָתֵת לְשׁוֹאֵל סֵדֶר תִּקּוּן אֲמִתִּי.
בְּאוֹתוֹ יוֹם הִגִּיעַ אֵלַי יְהוּדִי וְסִפֵּר לִי דָּבָר מְזַעְזֵעַ.
חִפַּשְׂתִּי בְּעַצְמִי בְּדַקּוּת דְּדַקּוּת מַשֶּׁהוּ בְּדוֹמֶה לַפְּגָם הַהוּא וְלֹא מָצָאתִי מַשֶּׁהוּ דּוֹמֶה לְאוֹתוֹ פְּגָם וַאֲפִלּוּ לֹא שֶׁמֶץ מֶנְהוּ וְאַף לֹא שֶׁמֶץ שֶׁל שֶׁמֶץ מִמֶּנּוּ,
הִמְשִׁיךְ הָרַבִּי.
חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּלַי פְּגָם זֶה נִמְצָא אֶצְלִי בִּבְחִינַת "הָרַע הַנֶּעֱלָם" שֶׁמִּסְתַּתֵּר בְּעֹמֶק רַב בְּיוֹתֵר בְּתוֹךְ נַפְשִׁי פְּנִימָה.
מַחְשָׁבָה זוֹ הִרְעִידָה אֶת עֹמֶק נַפְשִׁי וְעוֹרְרָה אוֹתִי לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם מִקֶּרֶב אִישׁ וְלֵב עָמֹק…
מקובל בידינו מאת תלמידי הבעל שם טוב הקדוש,
אפילו הצדיק כשרואה איזה עבירה באיזה אדם, הנה זה ודאי אינו במקרה,
ולמה הזמין השם יתברך אשר הוא יראה אותה עבירה,
על כרחך הוא שיש בידו גם כן שמץ מה מדוגמת אותה העבירה, והראוהו מן השמים בכדי שיפשפש במעשיו,
וספרו מתלמידי הבעל שם טוב שאירע שראה באחד שחילל שבת בפרהסיא, ועמד משתומם למה הראוהו כזאת, ופשפש במעשיו דעל כרחו יש בו עון כזה, פשפש ומצא ששמע מקרוב זילותא דתלמיד חכם (שנקרא שבת כאמרו בזוהר) ושתק:
(בני יששכר, תשרי מאמר ד' אות ו').
שבוע טוב ומבורך
- תודה