היום חל יום פטירתו
גדטולי ישראל - הרב שמעון יאיר חיים בַּכָרָךְ
הרב שמעון יאיר חיים בַּכָרָךְ - מתוך ויקיפדיה
(מכונה על שם חיבורו חַוֹת יאיר; ה'שצ"ח, 1638 – א' בטבת ה'תס"ב, 1 בינואר 1702) שימש כרב בקובלנץ, מיינץ (מגנצא) ובסוף ימיו בוורמס (וורמייזא). היה מגדולי האחרונים באשכנז, וידוע במיוחד בשל ספר השו"ת "חות יאיר".
ביוגרפיה
ייחוסו
אביו היה רבי משה שמשון, אב"ד ודרשן בוורמייזא ובפראג, וכונה "רב המדינה"; נפטר בוורמייזא בכ"ט בניסן ה'ת"ל (1670). סבו אבי-אביו היה רבי אברהם שמואל בכרך, דרשן בפראג ורבן של העיר וורמייזא ומדינת פפאלץ, ומחבר הספר שמן המאור.
אשתו של רבי אברהם שמואל, סבתו של רבי יאיר חיים, הייתה חוה בכרך (1585–1652), בתו של הרב יצחק כ"ץ רבן של וינה, ניקלשבורג ומוראביה כולה, נכדת המהר"ל מפראג, ואחות רבי נפתלי כ"ץ מלובלין ורבי חיים הכהן כ"ץ רבן של ניקלשבורג, פרנקפורט דמיין, פוזנא ומוראביה, וראש ישיבה בפראג; חוה בכרך הייתה למדנית נודעת, חידשה הלכות, וסופר עליה שהייתה מתפלפלת בהלכה עם תלמידי אביה. היא שגידלה את הרב בכרך בילדותו.
אמו, הרבנית טופריש, הייתה בתו של רבה של מוראביה. נפטרה בי"א באדר ה'תכ"ב.
נעוריו ונישואיו
נולד בשם חיים בלייפניק שבמוראביה בשנת שצ"ח (1638) אחרי דוד רבי חיים הכהן כ"ץ שנפטר בשנת שצ"ה; לפי טענה אחרת, נולד בעיר מאהרישברוד בשנת ה'שפ"ח (1628). השם "יאיר" נוסף לו לאחר מחלה. בגיל 12 עבר לוורמייזא יחד עם אביו, שהחל לכהן כרב הקהילה בעיר. בשנת ה'תי"ד נישא לדינה מפולדא (נפטרה שנתיים אחריו, בכ"ד בטבת 1704). בגיל 23 הוסמך להוראה בפרנקפורט[4], ולאחר כשנה כיהן כנראה לתקופת מה כרב העיר מגנצא. בשנת 1666 נבחר לרבנות העיר קובלנץ הסמוכה, אך מסיבה לא ידועה לא נבחר מחדש לאחר שלוש שנים, והוא שב לוורמייזא בשנת 1669 כמלמד וחבר קהילה פרטי.
שהותו בוורמייזא
לאחר פטירת אביו בשנת ה'ת"ל שימש תקופה מסוימת כממלא מקומו, אך לא נתמנה כרב באופן רשמי. במקומו, בחרה קהילת וורמייזא ברבי אהרן תאומים כאב"ד העיר. רבי יאיר חיים חיבר מאוחר יותר ספר ביקורת חריף על חיבורו של הרב תאומים "מטה אהרן", פירוש להגדה של פסח, אולם הוא לא הוציא את הספר לאור, ואסר לפרסמו גם בעתיד. בהקדמה לאחד מספריו גולל הרב בכרך את סיפור המחלוקת בינו לבין הרב תאומים, אך לא הדפיס את ההקדמה וגם עליה הטיל איסור לפרסום. חלקים מדבריו התפרסמו בכל זאת במאה ה-19, במאסף "ביכורים" של אהרן ילינק. על אי-מינויו לרבנות וורמייזא כתב הרב בכרך בשו"ת שלו כי לדברי הממנים "לא יעשה כן במקומינו למנות בעל בית בקהילתינו לרב מורה צדק עלינו".
הוא שהה בוורמייזא במשך 20 שנה. בי"ג בסיוון ה'תמ"ט (1689) הוחרב רחוב היהודים בוורמייזא בידי הצבא הצרפתי שכבש את העיר במלחמת תשע השנים. יהודי הקהילה גורשו והתפזרו בקהילות שונות, והרב בכרך התיישב בפרנקפורט. כעבור עשר שנים (1699), הותרה שיבת היהודים לוורמייזא, ועמם שב הרב בכרך. אז, בריאותו רופפת והוא כמעט חירש, מינתה אותו הקהילה כרב העיר (הרב תאומים עבר עוד קודם לכן לכהן ברבנות העיר קראקא).
הרב בכרך לא האריך ימים ברבנותו, ונפטר כעבור שנתיים, ביום א' טבת תס"ב (1701), והוא בן שישים וארבע שנים. הוא נטמן בבית העלמין העתיק בוורמייזא. על מצבתו נחקק: "שמו נשמע בתורה ובחכמה כעקביא, אשר עליו העזרה ננעלת, "יאיר נתיב" בחבוריו ותשובותיו, אשר השיב לכל נפש משכלת".
הכרה
רבי יאיר חיים חיבר כארבעים ספרים בתחום ההלכה, והחשוב והמוכר שבהם הוא שו"ת חַוֹת יאיר, שהקנה לו תהילת עולם. שמו של הספר נגזר משמו שלו ומשמה של סבתו המפורסמת חוה, אשר לזכרה הקדיש את ספרו זה. השו"ת נחשב לאחד מספרי ההלכה החשובים ביותר באשכנז. הוא יצא לאור לראשונה בשנת 1699, בסיועו של שמשון ורטהיימר, קרובו מנישואין (אשתו הייתה אחות חמיו של ורטהיימר).
בהקדמתו מתנצל המחבר על שגיאות שאולי נפלו בדבריו מחמת התלאות הרבות שעבר, וקורא לעצמו "אפר כירה" שאינו יכול להתגאות; למרות זאת, הוא כותב כי החליט לפרסם את מכתביו, לשם שמיים.
מלבד גדולתו כרב וכפוסק, נחשב הרב בכרך גם כשליח ציבור מומחה: רבי יוזפא שמש כתב עליו, ”כי לא נמצא בקהילתינו חזן כמוהו, הן בידיעת פירוש המחזור עם כל הכוונות כי הוא חריף ובקי ולמדן גדול וחשוב, והן בחזנות בניגוני החזנות השייכים לימים נוראים, כי הוא אומן גדול באומנות החזנות ויש לו קול נעים”.
המורה והסופר חתן פרס ישראל הרב יהושע בכרך הוא מצאצאיו, ובבית אחד מצאצאיו שביישוב נוקדים נמצאת ספרייה ובה כתבי יד מקוריים של הרב יאיר בכרך. בהקדמתו לספר "חות יאיר" ביקש רבי יאיר חיים כי צאצאיו יוציאו לאור כתבים רבים נוספים שלו שלא יכול היה להדפיס בגלל הצרות והתלאות הרבות שעבר ונדודיו הרבים; בהתאם לכך, דאג הרב יהושע בכרך להוסיף בספרי סבו חלקים חסרים רבים שמצא בכתבי יד שנשמרו בספרייתו, והוציאם לאור.
דרכו התורנית וחיבוריו
הרב בכרך היה במובנים רבים פוסק מקורי, וכתביו מראים על סגנון עצמאי. הוא נודע גם בידיעותיו הכלליות ובמדעים שונים כמתמטיקה ומוזיקה. על מחויבותו לאמת כתב בפתח אחת מתשובותיו: ”כתב ראש הפילוסופים היוני: אהוב סקראט, אהוב אפלטון, רק האמת אהוב יותר”.
על אף שהעריך את חשיבותה של תורת הנסתר וכתב "שהיא בלי ספק נשמת התורה", לא עסק הרב בכרך בלימוד הנסתר וחשש "כי הדרך להגיע אל ידיעתה מסוכן מאד", ועדיף "לעמוד על עקרי הדת ומשפטי המצוות". כמו כן התנגד בחריפות לפלפול מוגזם.
כתב מספר מאמרים על אסטרונומיה מנקודת מבטה של ספרות חז"ל, אך היות שחש שהוא אינו בקי דיו בתחום, שרף את כל כתביו בעניין זה ואף ייעץ לידידו: "אל תוסף עוד ראות פני בחקירות בחכמה זו, כי איתי הייתה, ולרוב יגיעה ומיעוט השגה שלחתיה לנפשה; וגם אתה עשה כן".
חיבר ספר על שולחן ערוך אורח חיים בשם מקור חיים, במתכונת ספרי המגן אברהם והט"ז, אך בטרם סיימו התפרסמו שני החיבורים הללו והוא ערך אותו מחדש כדי להתייחס לפסקיהם. מרבית חיבור זה אבד, אך נתגלה במאה העשרים תקציר ובו סכומי הדינים היוצאים מהחיבור, ללא הדיון ההלכתי.
פסקיו
מפסיקותיו הידועות:
אל לבת לומר קדיש על אביה, אף כשאין לו בנים.
יש לנדות חוטא, אף אם חוששים שיחטא יותר בשל כך.
אין באיסור הפלה מלאכותית משום רצח, אלא השחתת זרע בלבד. פסיקה זו שימשה בדיון בבית המשפט הישראלי.
היה מראשוני הפוסקים שזיהו את חילזון הפורפורא כחילזון שמפיקים ממנו תכלת לציצית.
מספריו
חות יאיר, שאלות ותשובות - (פפד"מ תנ"ט) - HebrewBooks.org, (לבוב תרנ"ו) - HebrewBooks.org.
חוט השני, מכיל בעיקר תשובות של אביו וסבו (פפד"מ תל"ט) - HebrewBooks.org, - HebrewBooks.org; (מונקאטש תרנ"ו) - HebrewBooks.org. (כתב יד הספר באתר UniversitätsbibliothekUB)
מקור חיים, חיבור על שולחן ערוך, אותו ערך מחדש כדי להתייחס לחיבורי טורי זהב ומגן אברהם שהתפרסמו בינתיים. העריכה מחדש לא הושלמה. חיבורו זה אבד עם השנים ותקציר שלו התגלה באקראי בשנות ה-70, ופורסם ב-1982 על ידי מכון ירושלים.
מר קשישא, כללים בתלמוד ובמורה נבוכים לרמב"ם.
עץ חיים, אבד.
פירוש והגהות על הרי"ף.
צאצאיו
שמואל זנוויל (אשתו רבקה, בת מאיר, בן יהודה).
שמשון (אשתו שרה דינה, בת משולם אליעזר זוסמן).
אווה/חוה (אשת יהודה לייב אופנהיים).
גרשון.
לייב.
מלכה.
חיים.
מתלמידיו
רבי דוד אופנהיים, בעל השו"ת "נשאל דוד"