תודה
החיזוק היומי של רונן קרתא
חיזוק יומי - כט' סיוון
פרשת - "קורח" - אין אדם נוגע במה שמוכן לך
באחד הימים הגיע בעל עגלה לפני ה"חפץ חיים" זי"ע והכה לפניו: "הסוס שהיה מנהיג את עגלתי נפל ומת, ובזה איבדתי את מקור פרנסתי ופרנסת אנשי ביתי, מה אעשה כבוד הרב?"
השיבו ה"חפץ חיים": "אכן, לך נאה לבכות, אך לא בגלל שסוסך מת, אלא כי הינך חושב שהסוס הוא זה שפירנס אותך עד היום - ובמות המפרנס אכן ראוי לבכות. אך אם אתה שומע לי, תאמין שכל פרנסתך היא מידי הקב"ה בכבודו ובעצמו. אז תבין, כי מה לך אם הסוס חי או מת, הלא אינו כי אם אמצעי ואין לו כל השפעה על מצב פרנסתך.
*"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן (במדבר טז, א)*
קורח, דתן, אבירם ואון בן פלת היו בעצה אחת לחלוק על משה ואהרון. אולם בכל הפרשה לא מוזכר יותר און בן פלת.
מספר המדרש שאשתו של און בן פלת שמעה על המחלוקת הזאת והבינה שאין סיכוי שבעלה ייצא מורווח ממנה. מה עשתה? השקתה אותו יין עד שנרדם, וישבה פתח האוהל לא כיסוי ראש כשערותיה עפות ברוחָ.
כשבאו קורח ועדתו לקרוא לאון בן פלת לבוא עימם ראו את אשתו יושבת בלי כיסוי ראש ומסרקת שיער ראשה, מיד עזבו את המקום, ובכך הצילה את בעלה מכיליון.
עליה אומר שלמה המלך: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ... (משלי יד, א)
שואלים חז"ל: מדוע דווקא ישבה מחוץ לאוהל בגילוי ראש? יכולה הייתה היא לעשות פעולות אחרות.
מפרשים חז"ל שאשת און בן פלת רצתה לרמוז לקורח ועדתו - אתם נחלקים על משה ואהרון, אולם רק אחד יכול להיות כהן גדול, וכל אחד מכם יש לו את הדרך והנתיב שלו.
כשם ששתי שערות לא יונקות מגומא אחת, כך שניים לא יכולים לינוק מאותו מקום, מאותו תפקיד (בן איש חי)
מספרת הגמרא (נידה נב
על שיחה בין הקב"ה לאיוב, ובמהלך הדברים אמר הקב"ה לאיוב: "הרבה נימין (שערות) בראתי בראשו של אדם ולכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה שלא יהיו שתים יונקות מגומא אחת שאלמלא שתים יונקות מגומא אחת מכחיש מאור עיניו של אדם".כל שערה יונקת מגומה אחת, ואין שתי שערות יונקות מגומא אחת.
אמר רבי יוחנן אמר רבי יוסי בן זמרא: "כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר" - כופר בקב"ה.
מדוע הדבר כה חמור? לפי שמה שגרם לאדם לדבר על חברו, הוא חוסר האמונה בקב"ה.
מדוע אדם מדבר על חברו?
לפי שחושב הוא שחברו רוצה להזיק לו, או להפסיד את ממונו, שהוא זה ש"גונב" לו את פרנסתו, שהוא זה שגרם שלא יתקבל לעבודה פלונית ועוד...
אולם אם היה מכיר ויודע שאין כל בריה יכולה להזיקו או להפסיד את כספו, לפי שהכל מהשם יתברך, אזי לא היה מפחד ומיצר, לא היה מדבר כלל על חברו, ובכך יוצר ריחוק בינו לבין אחרים.
ומכאן נלמד ונתחזק אף אנו, כי לא ה"סוס" או כל שליח אחר מפרנס אותנו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. ואם מת "שליח" אחד, מיד ישלח הקב"ה, שליח חדש.
ואין כל אדם יכול לקפח פרנסתך, כי הפרנסה שלך מגיעה רק מבורא עולם, וכל שעליך לעשות זאת השתדלות, ובורא עולם יעשה את השאר וישלח לך פרנסה לפי המגיע לך, בשפע גדול... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, שבת שלום ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!