האם פלסטין מדינה?
משפחות שמוצאן בלבנון, תימן, עיראק, פלסטין ומדינות ערביות אחרות
18.8.26, ההפגנה האנטי איסלמית בעיר הכי מוסלמית באמריקה, דירבורן, מישיגן, מדגימה את מלוא המורכבות. ג'יהדיסטים מוסלמים, לאומנים נוצרים ונאצים
ערכתי לאחרונה בתאריך 20.08.26 בשעה 04:05 בברכה, דני מכפר סבא
סיכום GPT לנושא:דירבורן שבמישיגן, העיר הכי ערבית ומוסלמית באמריקה, סיפקה ב 18 באוגוסט 2026 תמונה כמעט סוריאליסטית של אמריקה בת זמננו. מצד אחד ניצבו תושבים ופעילים מן הקהילה הערבית והמוסלמית, חלקם מניפים דגלי פלסטין ( הדגל הלאומי של הפלסטינים והרשות הפלסטינית), לבנון ועיראק ומפגינים זהות מזרח תיכונית חזקה. מן הצד האחר הגיעו פעילי ימין שטענו כי הם באים להציל את ארצות הברית מפני השתלטות מוסלמית, כשהם עטופים בדגלי ארצות הברית ובסמלים נוצריים. ובתווך הופיעו גם אנשים עם צלבי קרס, שהחליטו כי האיש העומד בראש ״מסע הצלב״ הנוצרי אינו טהור מספיק עבורם, משום שאמו יהודייה.
קשה להמציא תסריט שממחיש טוב יותר את הסתירות של מלחמת הזהויות האמריקנית.
האירוע נערך סביב ישיבת מועצת העיר דירבורן. ג'ייק לאנג, פעיל ימין קיצוני שהתפרסם בעקבות חלקו באירועי 6 בינואר 2021 בקפיטול, קידם יחד עם הכומר לורנצו סיוול אירוע שכונה Christian Crusader March, תחת הסיסמה Stop Islamification of America. העירייה ציפתה למהומות, העבירה את הישיבה לספרייה העירונית הגדולה והציבה כוחות משטרה רבים. בסופו של דבר נעצרו 22 בני אדם. המשטרה מסרה כי רוב המשתתפים דווקא התנהגו באופן חוקי, אולם כמה מהם עברו את הגבול לעימותים ולהפרות סדר. ([CBS News][2])
אבל כדי להבין מדוע לאנג מצליח למצוא קהל למסרים שלו, אי אפשר להסתפק באמירה שהוא הגיע לעיר שלווה והמציא איום מוסלמי יש מאין.
דירבורן היא אחת הערים המזוהות ביותר בארצות הברית עם אמריקה הערבית. בעיר חיים יותר ממאה אלף תושבים, ובה ריכוז יוצא דופן של משפחות שמוצאן בלבנון, תימן, עיראק, השטחים המזוהים כפלסטין מבחינת הערבים ומדינות ערביות אחרות. באזור כולו, מחוז ויין, נמצא הריכוז הגדול ביותר בארצות הברית של אוכלוסייה ממוצא מזרח תיכוני וצפון אפריקאי, והלבנונים הם הקבוצה הגדולה ביותר בתוכה. האוכלוסייה הערבית בדירבורן אינה זהה לאוכלוסייה המוסלמית. יש בה גם נוצרים רבים, והקהילה המוסלמית עצמה אינה אחידה, אלא כוללת שיעים, סונים וקבוצות שונות מאוד מבחינה דתית ופוליטית. ([Census.gov][3])
גם הנהגת העיר אינה איזו מועצה דתית אסלאמית. ראש העיר עבדאללה חמוד הוא פוליטיקאי אמריקני שנולד וגדל בדירבורן, בן למהגרים מלבנון, בוגר אוניברסיטת מישיגן וחבר לשעבר בבית הנבחרים של המדינה. הוא נבחר לראשות העיר במסגרת המערכת הדמוקרטית האמריקנית ומנהל עירייה שעיקר עבודתה עוסק בדברים פרוזאיים מאוד, תשתיות, פארקים, בריאות הציבור, הצפות, פיתוח כלכלי ומשטרה. ([AP News][4])
אבל גם הניסיון לצייר את דירבורן אך ורק כמודל תמים של רב תרבותיות מחמיץ חלק חשוב מהמציאות.
הסכסוך הישראלי פלסטיני אינו נושא שולי בעיר. עבור חלק ניכר מהקהילה הערבית הוא מרכיב מרכזי בזהות הפוליטית. הפגנות גדולות למען הפלסטינים נערכו בדירבורן במשך שנים. כבר ב 2021 צעדו אלפים ברחובות כשהם קוראים ״מהנהר עד הים, פלסטין תהיה חופשית״. באוגוסט 2024 שוב נשמעה הסיסמה בקול רם בהפגנה בעיר, לאחר שאחד הדוברים עודד במפורש את הקהל להשתמש בה. באותה הפגנה דיבר אוסאמה סיבלני, מו״ל העיתון Arab American News ואחת הדמויות המשפיעות בקהילה, בשבח גורמי ״ההתנגדות״ בפלסטין, בלבנון, בתימן ובעיראק ודחה את התיאור של ההתנגדות הפלסטינית כטרור. ([ArabAmericanNews][5])
המשמעות של ״מהנהר עד הים״ עצמה שנויה במחלוקת. רבים מהפלסטינים ותומכיהם מציגים אותה כתביעה לחירות ולזכויות שוות בכל הארץ שבין הירדן לים. יהודים וישראלים רבים שומעים בה קריאה למחיקת מדינת ישראל, בין השאר משום שהסיסמה שימשה גם תנועות הדוחות את עצם קיומה של ישראל. לכן עצם השימוש בה אינו מוכיח שכל מי שקורא אותה רוצה לגרש יהודים, אבל גם אי אפשר להתייחס אליה כאילו אין לה משמעות רדיקלית אפשרית או כאילו החשש ממנה הומצא כולו בידי מתנגדי הפלסטינים. ([AP News][6])
הדוגמה החריפה ביותר התרחשה באפריל 2024 באירוע יום אל קודס בדירבורן. יום אל קודס הוא מסורת פוליטית שהונהגה בידי מייסד הרפובליקה האסלאמית של איראן, רוחאללה חומייני. באירוע בדירבורן נשמעו קריאות ״מוות לאמריקה״ ו״מוות לישראל״. לפי הדיווח המקומי, אדם אחד החל את הקריאה נגד ארצות הברית ורק חלק קטן מן הקהל הצטרף אליו, בעוד אחרים ביקשו ממנו להפסיק. בדיווחים אחרים תועדו גם שלטים שלפיהם ל״ישות הציונית״ אין זכות קיום וקריאות הקוראות לגרש את ״הכובשים״ מן השטח שבין הירדן לים. ([ArabAmericanNews][7])
זהו פרט חשוב משום שהוא מראה שלאנג ואנשיו אינם ממציאים לחלוטין את קיומו של זרם אסלאמיסטי ואנטי אמריקני קיצוני. יש בדירבורן פעילים המשתמשים בשפה המושפעת מן האידאולוגיה של הרפובליקה האסלאמית באיראן, יש אירועי יום אל קודס, יש רטוריקה המהללת ״התנגדות״ מזוינת, ויש אנשים שהשמיעו קריאות שאזרח אמריקני מן השורה יכול בצדק למצוא מזעזעות.
אבל כאן בדיוק נכנסת המורכבות שהפרובוקטורים משני הצדדים מעדיפים למחוק. ראש העיר חמוד גינה בפומבי את הקריאות ״מוות לאמריקה״. הוא כתב שהן בלתי מתקבלות על הדעת ומנוגדות לרוחה של העיר, והצהיר כי תושבי דירבורן הם אמריקנים גאים. גם מנהיגים ערבים ומוסלמים מקומיים פרסמו גינוי. אפילו סיבלני עצמו, שאי אפשר לתארו כמתון בכל הנוגע לישראל, גינה את הקריאות נגד ארצות הברית ואמר כי אמריקה היא ארצו וכי הוא חי בה את החלום האמריקני. ([ArabAmericanNews][7])
ואז, כמה חודשים בלבד לאחר שסיבלני גינה את ״מוות לאמריקה״, הוא סיפק בעצמו דוגמה לכמה הגבול בין לאומיות ערבית, תמיכה בפלסטינים ואהדה לארגוני ״התנגדות״ יכול להיות מטושטש בדירבורן.
בספטמבר 2024 השתתף חמוד בעצרת גדולה למען לבנון, שבה השתתפו יותר מאלף בני אדם ונראו מאות דגלי לבנון. ראש העיר תקף את מדיניות ארצות הברית ואת אספקת הנשק לישראל. דבריו שלו עסקו בהרג אזרחים ובדרישה לשינוי המדיניות האמריקנית. ([AP News][4])
סיבלני, שהיה ממארגני האירוע והופיע באותו מרחב פוליטי, הלך הרבה יותר רחוק. בדיווח של העיתון שלו עצמו הוא תואר כמי שהביע גאווה ב״מנהיגי ההתנגדות והשהידים״ וכינה את חסן נסראללה, מנהיג חזבאללה שחוסל זמן קצר קודם לכן, ״המנהיג הגדול של זמננו״. הוא אמר כי שום פצצה לא תוכל להסיר את נסראללה מלבם של מעריציו והזהיר כי לוחמי ההתנגדות בלבנון יגרמו לחיילי ישראל ״לטעום את הרעל הלבנוני״. ([ArabAmericanNews][8])
חזבאללה מוגדר בידי ארצות הברית ארגון טרור. כאשר דמות ציבורית בולטת בדירבורן משבחת את מנהיג הארגון, קשה לטעון שהחשש מפני אהדה לאסלאמיזם קיצוני בעיר הוא כולו פנטזיה של הימין.
המתח הזה הגיע גם אל הנהגת העיר באופן ישיר יותר ב 2025. מחוז ויין העניק לסיבלני כבוד באמצעות שלט רחוב הנושא את שמו. זו לא הייתה החלטה של מועצת העיר דירבורן, אבל חמוד ובכירים מקומיים השתתפו בטקס והגנו על ההוקרה. כאשר תושב נוצרי בשם טד ברהם הופיע בישיבת המועצה והתנגד להנצחת סיבלני בגלל דבריו על חזבאללה וחמאס, חמוד תקף אותו בחריפות, כינה אותו גזען ואסלאמופוב ואמר לו כי אף שהוא מתגורר בדירבורן, הוא ״אינו רצוי״ בעיר, ואף הבטיח לערוך מצעד ביום שיעזוב אותה. מאוחר יותר הוא סירב להתנצל. ([Fox 2 Detroit][9])
גם זה חלק מהסיפור. ראש עיר הקורא לדו קיום רשאי כמובן לחשוב שהמבקר פועל מתוך שנאה, אך כאשר אותו ראש עיר אומר לתושב שהוא אינו רצוי בעיר לאחר שהאיש מעלה שאלות על דברי שבח לחזבאללה, הוא מקשה על הטענה שהמערכת המקומית תמיד מבחינה היטב בין ביקורת לגיטימית על קיצוניות לבין איסלאמופוביה.
עם זאת, גם כאן צריך לשים גבול עובדתי ברור. אין בסיס טוב לטעון שחמוד עצמו תומך בחזבאללה או קורא להשמדת ישראל. כאשר נשאל בפומבי כיצד צריכה להיראות ״השחרור הפלסטיני״, הוא דיבר על צורך במסלול ברור להקמת ״מדינה פלסטינית צודקת״, ובמשך המלחמה דרש הפסקת אש קבועה והפעלת לחץ על ישראל. אפשר לחלוק בחריפות על עמדותיו ועל האופן שבו הוא מגיב לביקורת, אבל זו אינה אותה עמדה כמו קריאה למדינה פלסטינית אחת מן הירדן לים. ([WDET 101.9 FM][10])
וכאן חוזרים אל ההפגנה של אוגוסט 2026.
הימין שהגיע לדירבורן יכול להצביע על דברים אמיתיים. הוא יכול להראות סרטונים מיום אל קודס שבהם נשמעות קריאות ״מוות לאמריקה״. הוא יכול להציג שלטים השוללים את זכותה של ישראל להתקיים. הוא יכול לצטט את סיבלני משבח את נסראללה. הוא יכול להראות אלפי אנשים המניפים דגלי פלסטין ולבנון ולשאול עד כמה הזהות הלאומית האמריקנית היא אכן הזהות המרכזית עבור חלק מהם.
השאלות האלה אינן בהכרח גזעניות. במדינה דמוקרטית מותר לשאול מהי מידת ההזדהות של קהילה עם ארצות מוצאה, מה היחס שלה לארגוני טרור, ומה משמעותה של רטוריקה הקוראת לשחרור כל השטח שבין הירדן לים.
אבל לאנג אינו מסתפק בשאלות האלה.
הוא הופך את הדוגמאות הקיצוניות לטענה על המוסלמים ככלל. הוא מתאר את עצם נוכחותם כ״פלישה״, מציג התבוללות או גירוש כפתרון ומדבר על ארצות הברית כאילו היא שייכת בראש ובראשונה לנוצרים. כך הביקורת על קיצוניות אסלאמית הופכת בעצמה ללאומנות דתית.
וזו האירוניה המרכזית של כל האירוע.
מול מוסלמים מסוימים שמעמידים את הזהות הדתית והלאומית המזרח תיכונית במרכז עולמם, עומדים נוצרים לאומנים הטוענים שהפתרון הוא להעמיד את הנצרות במרכז זהותה של אמריקה. מול אנשים המניפים דגלי לבנון ופלסטין ושעל חלקם אפשר לשאול עד כמה הם מזדהים עם המדינה שבה הם חיים, עומדים אנשים הנושאים דגל אמריקני אך מטילים ספק בעצם שייכותם של אזרחים אמריקנים למדינה בגלל דתם.
ואז מגיעים הנאצים.
במהלך האירוע הופיעו אנשים עם צלבי קרס וסמלים נאציים. FOX תיאר את המפגש ככזה שבו נאצים, לאומנים נוצרים ופעילים אנטי מוסלמים התרכזו באותו מרחב, אף שלא מדובר היה במחנה אידאולוגי אחיד. ([Fox 2 Detroit][11])
בראש המחנה האנטי מוסלמי עמד ג'ייק לאנג, שהביוגרפיה שלו הופכת את הסצנה כמעט לסאטירה פוליטית.
אמו של לאנג יהודייה, ובילדותו הוא אף הצטלם ליד הכותל עם תעודת בר מצווה. מבחינת ההלכה היהודית הוא יהודי. אלא שכיום הוא מתנער במפורש מן היהדות ומישראל, מזדהה כנוצרי והפך בעצמו למפיץ של רטוריקה אנטישמית. הוא שרף עותק של התלמוד, ביצע הצדעה נאצית ליד מטה איפא״ק והשתמש בסטריאוטיפים אנטישמיים. למרות כל זאת, גורמים אנטישמיים אחרים בימין הקיצוני ממשיכים לראות בו יהודי ומאשימים אותו בהתחזות לנוצרי לבן. ([ויקיפדיה][12])
כך התקבלה בדירבורן תמונה שקשה להמציא: יהודי על פי ההלכה, שהפך לאנטישמי ולאומן נוצרי, מוביל מסע נגד מוסלמים בשם הגנת הציוויליזציה הנוצרית, ובאותה הפגנה מופיעים נאצים הטוענים שגם הוא עצמו אינו שייך למחנה מפני שהוא יהודי.
ומנגד עומדת קהילה מוסלמית שחלק גדול ממנה מתעקש כי היא אמריקנית לחלוטין, בעוד שבקרבה פועלים גם אנשים המשבחים את נסראללה, משתתפים ביום אל קודס שיצר חומייני, מדברים על ״ההתנגדות״ בעיראק, תימן, לבנון ופלסטין ומניפים ברחובות אמריקניים דגלים של אותן ארצות.
אותו סיבלני יכול בחודש אחד לגנות אדם הקורא ״מוות לאמריקה״ ולהכריז כי הוא אמריקני גאה, ובחודש אחר לשבח את מנהיג חזבאללה. אותה הנהגה עירונית יכולה לומר בצדק שמוסלמים הם אזרחים שווי זכויות ושאיש אינו רשאי לגרשם בשל דתם, ובמקביל להתייצב לצדו של אדם שאמירותיו על ארגון המוגדר בארצות הברית כארגון טרור מעוררות שאלות לגיטימיות מאוד. ([ArabAmericanNews][7])
ומנגד, אותם אנשים המגיעים לכאורה כדי להגן על החוקה האמריקנית מפני קיצוניות אסלאמית מתחילים לדבר על אמריקה כעל ארץ נוצרית, על גירוש מוסלמים ועל עליונות תרבותית נוצרית. אל השוליים שלהם נדבקים נאצים, והאיש המוביל אותם עצמו השתמש בעבר בסמלים נאציים וברטוריקה אנטישמית. ([CBS News][2])
לכן דירבורן מעניינת דווקא מפני ששני הנרטיבים הפשוטים עליה אינם נכונים.
זו אינה ״בירת הג'יהאד של אמריקה״ המאוכלסת במוסלמים העוינים את המדינה שבה הם חיים. הקריאה ״מוות לאמריקה״ באירוע יום אל קודס עוררה גינוי מצד ראש העיר ומנהיגים ערבים ומוסלמים, ואפילו מצד סיבלני. הקהילה כוללת אנשים בעלי השקפות שונות מאוד, וגם נוצרים מקומיים רבים שהתייצבו לצד המוסלמים נגד ההפגנה של לאנג. ([ArabAmericanNews][7])
אבל היא גם אינה רק עיר רב תרבותית תמימה שנפלה קורבן להמצאות של גזענים מבחוץ. יש בתוכה זרם פוליטי רדיקלי, יש אהדה בחלקים מסוימים למה שמכונה ״ציר ההתנגדות״, יש רטוריקה השוללת את הלגיטימיות של ישראל, ובאירועים שנערכו בעיר הושמעו גם ביטויים אנטי אמריקניים קיצוניים. הטענה שקיימת תופעה כזאת ראויה לדיון ענייני, ולא לפטור אוטומטי כ״איסלאמופוביה״. ([ArabAmericanNews][1])
האבסורד האמיתי הוא שכל אחד מן המחנות לוקח את הקיצוניים במחנה היריב והופך אותם להוכחה למהותו של המחנה כולו.
לאנג מסתכל על האדם שקרא ״מוות לאמריקה״ ועל מי ששיבח את נסראללה ואומר: הנה המוסלמים של דירבורן.
מתנגדיו מסתכלים על צלב הקרס ועל הלאומן הלבן ואומרים: הנה כל מי שמבקר את האסלאם הפוליטי.
בשני המקרים זו אותה שיטת חשיבה.
ובין שתי הקריקטורות נמצאת המציאות המורכבת יותר: מוסלמים אמריקנים פטריוטים לצד רדיקלים אסלאמיסטים; נוצרים מקומיים המגינים על שכניהם המוסלמים לצד לאומנים נוצרים הרוצים להרחיק אותם; פעילים פלסטינים הדורשים זכויות ושוויון לצד אנשים שאינם מוכנים להכיר בלגיטימיות של מדינת ישראל; אדם בעל מוצא יהודי המפיץ אנטישמיות; ונאצים שאינם מוכנים לסלוח לו אפילו על יהדות שממנה התנער.
כולם עומדים באותה עיר, לעיתים על אותה מדרכה, וכל אחד בטוח שהוא מגן על אמריקה מפני האחר.
אולי זו התמונה המעניינת ביותר מדירבורן. לא מאבק פשוט בין אמריקה לבין אויביה, ולא מאבק פשוט בין סובלנות לבין גזענות, אלא התנגשות בין תפיסות שונות לחלוטין של השאלה מהי אמריקה, למי היא שייכת, ועד כמה אדם יכול להביא אליה את הדת, הלאומיות והסכסוכים של העולם הישן ועדיין לטעון, בצדק, שהיא גם הבית שלו.
https://www.youtube.com/watch?v=PfP9v8xD360.youtube
- סיכום של AI ארוך מידי. אני רואה את הסרטון וכבר בהתחלה יש משפט מעולה - פה זה אמר...