הבועה הישראלית (1): למה הסברה ממוסדת היא דבר ארכאי ומיושן וצריכים לחדול ממנו? עוזרים לבומר הישראלי לצאת מהבועה צעד אחר צעד
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 29.09.26 בשעה 23:05 על-ידי שלומצי (מנהל הפורום)
שלום לכולם, אני עדיין מורחק מסקופים אז חשבתי לעשות משהו טוב עם השהות שלי כאן. אשתדל לעבור על אשכולות שנפתחים ולנסות להסביר לחבר'ה היותר מבוגרים ופחות מודעים להכיר ולהבין תהליכים גיאופוליטיים וצבאיים של המאה ה-21. הישראלי הממוצע מנותק מאוד מהנעשה מחוץ למדינה, ונוצרת מין בועה שגורמת לנו להגיע לא מוכנים לצמתים מרכזיים בהיסטוריה. אם נהיה יותר מסונכרנים עם הנעשה מחוץ לבועה שלנו, אולי נוכל להצליח יותר כאומה.אם אתה מרגיש שקורים תהליכים בעולם שאתה לא לגמרי מבין עד הסוף, הגעת למקום הנכון. אשתדל לעשות מעט-מעט סדר כדי שכולנו נשדר על אותו הגל. אשתדל שהפוסטים הבאים יהיו יותר איכותיים, אבל זה בלון ניסוי.
הסברה ממוסדת ולמה צריך להיפטר ממנה
ראיתי שנפתח היום או אתמול אשכול* שכותרתו "אברי גלעד: יש אשמה לראש הממשלה במפולת האנטישמית בכל העולם", ורציתי קצת להסביר למה מדובר בחשיבה ארכאית, ולחשוב ככה זה בעצם לתדלק מנגנון הסברה שכבר לא עובד לפחות עשור שלם ויותר.
אז למה בעצם הסברה ממוסדת היא שיטה מיושנת? ראשית, קהלים במערב כבר לא מאמינים ל-"קול רשמי" של מדינה. זה מתאים יותר למדינות עולם שלישי, למדינות דיקטטוריות וכן הלאה. אזרחים במערב סומכים על אנשים מקומיים, משפיענים וקהילות שנראים אותנטיים. ממשלות הן יצורים גדולים ואיטיים, המדברים בשפה אחידה שלא חודרת לרשתות. היום ההשפעה נבנית מלמטה: מי שמכיר את השפה, הכאב והאלגוריתם של קהל היעד מנצח את מי שמפרסם הודעת דובר.
אברי גלעד הקשיש והמבולבל טועה, כי הוא עדיין חי בתוך מודל ההסברה הממוסדת שהוא עצמו עודד. זה אותו היגיון ישן: אם רק היה דובר טוב יותר, ראש מערך, או רה"מ שמסביר נכון - העולם היה מבין. אלא שזה כבר לא המצב במערב. אנשים התקדמו מאז שנות התשעים והם מזהים נכון את ההשפעה הפורמלית כעוינת להם. קול הרעם מירושלים נראה לאזרחים ממדינות מערביות כמו משהו ברוטלי ועתיק יומין.
העולם לא מחכה לשופר ישראלי. הקו הממשלתי מתפרש כתעמולה ברגע שהוא מתפרסם. הפתרון של אברי גלעד (מכינה שתכשיר דוברים לאולפנים ולמשרד החוץ. כמה מטומטם ובזבזני, אלוהים) ממשיך לייצר את אותו שופר. צריך את ההפך: לוותר על התגובה הממוסדת ולתת לקבוצות מקומיות במדינות היעד לדבר בשפה שלהן, בלי חותמת ממשלתית.
מי שרוצה להוביל שינוי בדעת הקהל במערב ב-2026 לא יכול להסתמך על הסברה רשמית של גופים ממשלתיים שהם תמיד איטיים ומסורבלים יותר ממקביליהם הפרטיים. השינוי המוצלח נולד מרשתות מקומיות, קמפוסים, משפיענים, אלגוריתמים והתנגדות למבצעי השפעה של יריבים. מי שמנצח שם לא מחכה להודעת דובר מירושלים.
וכאן אנחנו מגיעים למונח יסודי בעולמות ההשפעה האזרחית שנקרא Grassrooting: או בעברית, "השפעה מלמטה למעלה".
גראסרוטינג הוא השפעה באמצעות אנשים מקומיים, בתוך הקהילה שלהם, מדברים בשפה שלהם מתוך אמון קיים. לא שגריר, לא דובר ממשלה, לא קמפיין עם לוגו. חבר כנסיה, סטודנט בקמפוס, יוצר תוכן שכבר מוכר לקהל. הכוח הוא האותנטיות - המסר נשמע כדעה מקומית, לא כהודעה ממדינה זרה.
מדינה זרה לא יכולה באמת לעשות גראסרוטינג אותנטי, אז היא מחוללת אותו באופן מלאכותי (נקרא "אסטרוטרפינג"; כמו "דשא" ו-"דשא סינטטי")
ישראל קלטה את זה בשנים האחרונות והיא מנסה לייצר את זה באופן מלאכותי בארה"ב. היא משלמת למשפיענים אמריקאים (פרויקט אסתר), מביאה פסטורים אוונגליסטים ויוצרי תוכן לסיורים בארץ, שוכרת חברות אמריקאיות שידברו בשם "אמריקאים רגילים", ומממנת רשתות שנראות כמו מכון מחקר או ארגון שטח. זה דיבור דרך ילידי אמריקה - אבל הכסף, המסר והתיאום מגיעים מירושלים. כמו ש'חוצה באדום' הראה באשכול (קישור מצורף למטה), תקציבי ההשפעה עברו למשרדים ממשלתיים אחרים והם מנוהלים בצורה קצת יותר חכמה.
הבעיה עם אברי גלעד ודומיו היא שהם מסרבים להבין את השינוי שהתחולל במאמץ ההשפעה, ומתעקשים לגלגל את הסלע בצורה סיזיפית ומטופשת בחזרה אל פסגת ההסברה הממשלתית הממוסדת. במקום להבין שאסור שיהיה "משרד הסברה" ושהכסף צריך לצאת בצורות עקלקלות מגופים ממשלתיים "תמימים", כדי לא להיחשף, אברי גלעד רוצה משהו כמו אילון לוי שיתראיין בכלי תקשורת זרים וידבר בשם המדינה, או משהו כזה. ברגע שאילון לוי מגיע כנציג רשמי, או סמי-רשמי של המדינה, הלך עליו. זה לא משנה כמה יפה הוא ידבר, וכמה הוא "הכניס למראיין". הוא מסומן.
יש רק דבר אחד גרוע יותר מהסברה ממוסדת: מסבירנים ישראלים חובבים שמגיבים בצורה מחוצפת לזרים באינטרנט ומנסים לכפות עליהם להסכים איתם, או מתגרים בהם כי הם אנטישמים. הזר לא שומע טיעון - הוא שומע ישראלי כועס שמסביר לו שהוא טיפש או רשע. כל תגובה כזו מחזקת את התחושה שישראל לא מנסה לדבר עם הקהל המקומי אלא לנצח אותו. גראסרוט אמיתי עובד הפוך: אמריקאי מדבר עם אמריקאי, בלי לקרוא לאנטישמיות על כל ביקורת ובלי לדרוש כניעה. מי שצועק "תסביר להם" מהטלפון בתל אביב רק מוכיח למה הקול הישראלי הישיר כבר לא עובד.
אז מה ביכולתנו לעשות? להיות מספיק צנועים כדי לא לעשות "הסברה" בצורה כושלת בחו"ל ולעורר עלינו כעס נוסף; לא לתמוך במאמצי הסברה שהם ענתיקה וכבר לא עובדים; אם יש לנו קשר (אמיתי!) עם אנשים בחו"ל, לא להתנפל עליהם במסרים פרו-ישראליים, אלא פשוט לשדר להם באופן פסיבי שאנחנו עם חרוץ ורציני, שמוקף במטורללים.
אה, ואף פעם אל תקשיבו לאברי גלעד. בכלום. אם אברי גלעד אומר לכם שבחוץ צהריים, כנראה שעכשיו 2 בבוקר.
נ.ב.
כל מה שכתבתי כאן הוא בהשראת winter1, חבר 'רוטר' מבריק. תעקבו אחריו!