דש משפרלינג המלך
השריר הקטן הזה בעין פשוט יוצא לפנסיה. פה, לעומת זאת, לכולנו יש טיק שרוטט בקצב של ״התקווה״. אני שם לב לזה בעיקר בלילות, כשאני עומד לעשן ליד החלון בסלון, מסתכל על תל אביב ותוהה מתי השמיים ייפלו עלינו שוב. והאם זה יקרה לפני או אחרי שאספיק לשתות אספרסו. רגיל, בלי חלב שיבולת שועל. יש גבול למה שאפשר לסבול.
שיהיה ברור: אין בי גרם של כעס עליכם, אלה שעזבו. ההפך. אלוהים עדי שאם סבא שלי היה שומר את הדרכון מפולין של ההורים שלו במקום לעטוף איתו דגים בשוק, אולי גם אני הייתי עכשיו מגדל עציץ בווינה במקום שקיות מתחת לעיניים.
חתכתם למקום שפוי, במרחק בטוח מהטירוף. החיים קצרים, ואם יש לכם הזדמנות לחיות אותם במקום שלא מנסה לייאש אתכם בכל בוקר מחדש אז שיחקתם אותה. ברצינות.
אבל אנחנו נשארנו. שלוש וחצי שנים שאנחנו אוכלים חצץ ומעמידים פנים שזה קראנצ׳י. קרענו את הגרון ברחובות, נחנקנו בצמתים, טבענו בבוץ של עזה ועשינו סבב מילואים רביעי, חמישי, מי בכלל סופר. החזקנו את הקירות של הבית הזה שלא יקרסו לגמרי, גם כשכבר לא נשאר לנו אוויר בריאות. התרגלנו לחיות בתוך פרק של ״מראה שחורה״, רק מרוט יותר ועם ריח חמוץ של פוליטיקה שמסרבת להיגמר.
ובסוף אוקטובר יש פה שוב בחירות. וזה העניין, אנחנו מותשים. הבאנו את האלונקה הזאת עד קו הסיום ממש בשיניים, אבל נגמרו לנו הרגליים. ועכשיו אנחנו צריכים אתכם. אתם אלה שקוראים חדשות מרחוק ומרגישים את הצביטה בבטן.
זה לא פוסט של תחנונים, זה פוסט של מתמטיקה פשוטה. הקולות שלכם הם השובר שוויון. אתם האחוז החסר שיכול להפוך את הקערה. אם נחליף את השלטון הזה ונחזיר את השפיות, זה יהיה רשום על שמכם. אתם תהיו אלה שהביאו את המכה בפטיש בדקה התשעים.
אז תקנו כרטיס טיסה. תבואו לסופ״ש אחד בסוף אוקטובר. לשים פתק בקלפי ולחזור. אל תעשו את זה בשבילכם.
העפעף שלכם כבר רגוע. תעשו את זה בשביל האחיין שלי, שיגדל פה. בשביל הילדים שלכם, שאולי יום אחד ירצו לחזור, וצריך להשאיר להם מדינה, לא איזה ניסוי חברתי פסיכוטי שיצא משליטה. בשביל הילדים של השכנים מפעם שעוד משחקים כדורגל בחניה.
תעשו את זה בשביל אלה שאין להם דרכון זר ושום תוכנית מגירה. אלה שרק רוצים לקום בבוקר לחיים נורמליים. חיים שבהם הטרגדיה הכי גדולה היא שנגמר החומוס ביפו באחת בצהריים.
תבואו, תצביעו, ותחזרו לחיים שלכם בחו״ל בידיעה שתרמתם את חלקכם בהיסטוריה. אנחנו נחכה לכם עם חיבוק בנתב״ג, ופשוט נמשיך לשמור על הבית.