קרעי כרגיל מסית. רוצה להתעלם ממחוללי ''התבהלה באולפנים'',...אולי גם להתעלם מאנספ...
*שר התקשורת ד''ר שלמה קרעי:* ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.
״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם״. לכל דבור ולכל אמירה ולכל ציווי קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו (רש״י).
הקמת המשכן והשראת השכינה בו, הם התיקון הגדול לחטא העגל. כמו שאמרו חז"ל על הפסוק ״מִשְׁכַּן הָעֵדֻת״ - עדות לישראל שמחל להם הקב"ה על מעשה העגל. במקום הריחוק שגרם החטא: ״לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ״, מגיעה כעת הקריאה לשוב, להתקרב, לבוא אל אהל מועד. במקום הכעס, מגיעה אהבה וחיבה. ספר ויקרא הוא ספר הקרבנות, אך בעיקר ספר הקירבה אל השם.
אבל התיקון אינו רק בתוצאה, אלא גם בדרך. חטא העגל לא נבע מפריקת עול אלא מחיפוש שגוי. עם ישראל ביקש הנהגה, ביקש קרבת אלוקים, אך בחיפזון, בקוצר רוח, בדרישה של כאן ועכשיו. חוסר סבלנות של יום אחד בהמתנה למשה הוביל לעגל הזהב.
לעומת זאת בהקמת המשכן, גם שם ביקשו השראת שכינה, אבל בדרך אחרת. היה מי שמכוון, היתה הנהגה, היה תהליך והיתה עבודה יסודית. וכשעובדים נכון התוצאה בהתאם. גם השיגו את קירבת אלוהים, גם השראת שכינה, וגם תיקון העבר.
המערכה שאנו נמצאים בעיצומה מתמשכת ולעת עתה איננו יודעים כמה זמן בדיוק תיקח. אבל דבר אחד ברור, אין קיצורי דרך לנצחון. שנים רבות מכרו לנו אשליות של פתרונות מהירים: ״שלום עכשיו״, ״כולם עכשיו״, ועוד דמיונות פורחים באוויר, והמחיר היה כבד. היום כבר ברור: נדרשים סבלנות, אורך רוח, הנהגה אמיצה ונחושה, ושיעור קומה לאומי.
אויבינו הולכים ונחלשים אבל הם נאחזים בזה שאולי כבר התעייפנו ונרצה לסיים מהר. עבורם התקווה היחידה היא משך הזמן שיצליחו לשרוד. אך הם טועים: העם שלנו הוא עם של אריות, עם חוסן לאומי למרות כל הקשיים, אמונה והתמדה, שמבקש להמשיך עד לנצחון בעזרת השם.
כמו אחרי חטא העגל, כך גם היום. דוקא מתוך האסון הנורא, יצאנו למסע של פדות ותקומה. התרגלנו להשגחה הפרטית, לניסים היומיומיים ולנצחונות הכבירים על אויבינו, אבל אם רק נעצור לרגע ונביט לאחור, נבין עד כמה אנו חיים בתוך נס מתמשך.
שמעתי השבוע בראש חודש ניסן בליל הבשישה ממר אבי חידוש נפלא: ההבדל בין חודש ״ניסן״ ל״ניסים״ הוא בדומה למה שדרשו חכמינו על הפסוק ״כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו״ - רובץ ולא רבצן. כלומר: אם יש חמור שכל יום רובץ הוא נחשב למלומד ברביצה - רבצן, ולא מחוייבים לסייע לו. אותו הדבר ביום כיפור כשאנחנו אומרים: כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון, זה לא סתם מוחל וסולח אלא מלומד ומורגל במחילה וסליחה לעם ישראל. חודש ניסן הוא לא סתם חודש שמתרחשים בו ניסים אלא חודש שמלומד ומורגל בניסים לעם ישראל.
ומה נדרש מאיתנו כדי לזכות בכך? רק דבר אחד, עמידה איתנה ויציבה לאורך זמן, בלי לחץ ובלי קוצר רוח. להתעלם ממחוללי התבהלה באולפנים, להיות כלי קיבול לניסים, ולתת להם מקום להתרחש. ובעזרת השם נעשה ונצליח. ניצחון מוחלט על כל אויבינו וגאולה שלימה במהרה בימינו.
שבת שלום ומבורך
פייסבוק:
https://www.facebook.com/100050772652159/posts/pfbid02r3M9gQqU5udDNcJf3zcVXnKLqu2bNxse7zLFGjFY8x9PYqJfdodKqtmtRb9HFUuVl/
טוויטר:
https://x.com/i/status/2034947303312658468