מכאן תשובה לחרדים
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלֹשָׁה מַכְרִיז עֲלֵיהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכל יוֹם עַל רַוָּק הַדָּר בִּכְרַךְ וְאֵינוֹ חוֹטֵא וְעַל עָנִי הַמַּחֲזִיר אֲבֵדָה לִבְעָלֶיהָ וְעַל עָשִׁיר הַמְעַשֵּׂר פֵּרוֹתָיו בְּצִנְעָה רַב סָפְרָא רַוָּק הַדָּר בִּכְרַךְ הֲוָה
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּהּ דְּרָבָא וְרַב סָפְרָא צָהֲבוּ פָּנָיו דְּרַב סָפְרָא
אָמַר לוֹ רָבָא לָאו כְּגוֹן מָר אֶלָּא כְּגוֹן רַב חֲנִינָא וְרַב אוֹשַׁעְיָא דַּהֲווֹ אֻשְׁכָּפֵי בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וַהֲווֹ יָתְבִי בְּשׁוּקָא דְזוֹנוֹת וְעָבְדִי לְהוּ מְסָאנֵי לְזוֹנוֹת וְעָיְלִי לְהוּ אִינְהוּ מִסְתַּכְּלִי בְּהוּ וְאִינְהוּ לָא מַדְלָן עֵינַיְהוּ לְאִסְתַּכּוֹלֵי בְּהוּ וּמוֹמָתַיְהוּ הָכִי בְּחַיֵּיהֶן רַבָּנַן קַדִּישֵׁי דִּבְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל::
קדושת התורה איננה בריחה מן העולם
התלמוד מתאר אידיאל חריף ובלתי נוח:
רווק הדר בכרך ואינו חוטא – לא מי שמסתגר, לא מי שבורח, אלא מי שחי בלב המרחב האנושי הסואן, מוקף פיתוי, ובוחר בטהרה. לא במקרה רבא ממהר להעמיד את הדברים על דיוקם: לא כל רווק זכאי לשבח זה. לא מי שיושב מוגן, אלא מי שנמצא במקום המבחן.
ורבא מביא דוגמה שמטלטלת כל תפיסה נוחה של “קדושה”:
רב חנינא ורב אושעיא – מגדולי אמוראי ארץ ישראל, קדושי עליון – היו רווקים, עובדים לפרנסתם כסנדלרים, ויושבים בשוק הזונות. לא כצופים, לא כמתבודדים, אלא כבני אדם החיים בתוך המציאות. הנשים מביטות בהם – והם אינם מרימים עיניהם. לא מתוך פחד, אלא מתוך עוצמה פנימית. זוהי תורה שחיה בעולם ולא מעלימה עין ממנו.
מכאן זעקה גדולה לדורנו:
כיצד הפכה התורה, שאמורה לזקק את האדם בתוך החיים, לקרדום לבריחה מן החיים? כיצד בשם “קדושה” נמנעים מעבודה, משירות, מנשיאה בעול הכללי? רב חנינא ורב אושעיא לא טענו ש”הרחוב מסוכן מדי”, לא דרשו שמישהו אחר יגן עליהם, ולא חיו על חשבון הציבור. הם היו רבנן קדישי – דווקא משום שחיו בתוך המציאות ולא מחוצה לה.
הטענה ש”אנחנו רק לומדים תורה” איננה המשך דרכם של חז״ל – היא היפוכה. חז״ל העריצו תורה שיש לה עמוד שדרה מוסרי, כושר עמידה, ואחריות ציבורית. תורה שאינה מסוגלת לפגוש עולם של צבא, עבודה, נשים, קושי ופיתוי – איננה תורה מגינה, אלא תורה בורחת.
הקדוש ברוך הוא מכריז בכל יום על מי שמחזיק מעמד באמת. לא על מי שמסתתר.
ומי שמבקש ללכת בדרכם של רב חנינא ורב אושעיא – שיקום, ייצא אל העולם, וישא בעול. רק כך התורה חוזרת להיות אור, ולא חומה.
די עם שטיפת המוח.