תארתי לעצמי שיהיה בדיוק את כל זה אפילו בלי לראות.
''איך לנצל מוות למען מטרות פוליטיות, המדריך ל'עיתונאי' המתחיל''
ערכתי לאחרונה בתאריך 12.12.25 בשעה 14:42 בברכה, ששון
שלום וברוכים הבאים למדריך!מטרת המדריך הבא, היא לבסס באופן חד-צדדי את הנרטיב שלפיו הדרג הפוליטי הנוכחי אחראי למותם של אזרחים, ובכך לערער את הלגיטימיות של הממשלה.
לשם המחשת הטקטיקות, נעזר בציטוטים מתוך 'כתבה' 'עיתונאית' של הפרופסורית הידועה "מיקי לוין".
אתם מוזמנים בחום ללכת ולהתרשם מהכתבה בעצמכם בקישור הבא ולאחר מכן לחזור לכאן ולראות מה באמת קרה שם... https://www.maariv.co.il/culture/tv/article-1261650
1. ביסוס ההנחה: "הממשלה הרגה את החטופים" (טכניקת המסקנה הקדומה)
השלב הראשון הוא הצגת המסקנה (האשמה) כעובדה שאינה דורשת הוכחה, תוך שימוש בשפה רגשית ובמונחים מוחלטים המקשרים ישירות בין החלטה פוליטית למוות.
שימוש בביטויי ודאות לגבי פוטנציאל ההצלה והסיבתיות:
"שישה צעירים, שישה חיים שלמים שנכחדו בין רגע, למרות שניתן היה להצילם."
"אותם שישה יכלו לחזור הביתה בחיים אילו עסקה הייתה מתבצעת מוקדם יותר..."
(הטלת אחריות ישירה): "חטופים יקרים שילמו בחייהם בגלל ההחלטות של ראש הממשלה..."
(הטלת אחריות על המהלך הצבאי): "הכניסה לרפיח הובילה למותם של החטופים, שלא הוחזרו - לא משום שלא ניתן, אלא משום שהוחלט לסכן אותם."
2. הצגת כוונותיהם של פוליטיקאים מנוגדים כ"מרושעות" (טכניקת הקונספירציה הפוליטית)
הדרג הפוליטי מואשם בכוונות נסתרות ונמוכות, כאלה שמעדיפות אינטרס אישי או קואליציוני על פני חיי אדם, ובכך מבססות את ההנחה שהמניעים שלהם "מרושעים".
(האשמה בטיוח ושימוש רגשי): "זו התמונה שהממשלה רוצה לטייח ולשכוח."
(הצגת המניע כאינטרס קואליציוני): "...משום שהבחירה המדינית הייתה להמתין, להקשיח עמדות, להעדיף יציבות קואליציונית על פני חיי אזרחים."
(האשמה ישירה על המנהיגות): "אילו ראש הממשלה נתניהו לא היה מתעקש, יחד עם סמוטריץ’ ובן גביר, על רעיון ה'ניצחון המוחלט'..."
(שימוש בציטוט ספציפי כדי להציג את השר כפוגעני): "אילו סמוטריץ, לא היה מפיל את העסקה ומנופף במשפטים כמו "עסקה מופקרת" - מי מופקר בעיניו. החטופים?"
3. ביסוס ההנחה: "הממשלה לא יכולה לקחת קרדיט כי יש חטופים שנהרגו" (טכניקת ניטרול ההישגים)
שלב זה מכוון לנטרל כל הצלחה אפשרית של הממשלה בנושא החטופים או הלחימה, תוך שימוש בדברי קרובי משפחה כדי לתקף את הביקורת הפוליטית.
(הכחשת לגיטימיות לקרדיט): "אמירה נגד הקרדיט שהממשלה מנסה לזקוף לעצמה על 'השבת חטופים', למרות שחלקם מתו בשבי..."
(שימוש באם שכולה לביסוס הטיעון הפוליטי): "רייצ’ל גולדברג־פולין, אמו של הירש, אמרה את המשפט...: 'בבקשה, אל תחשיבו את הירש כמישהו שהצלתם... אז אל תגידו כל הכבוד כי החזרנו אותם בשקים. אלו ילדים שיכלו לחיות.' זו אינה אמירה אישית זו אמירה פוליטית, מוסרית וממלכתית." (הכותב מגדיר את האמירה האישית כטיעון פוליטי לטובתו).
(שימוש ברב מקורב לדרעי): "הרב אלחנן דנינו... אמר מפורשות כי התחנן בפניו לפעול לקידום עסקה. 'איפה המבוגר האחראי?' שאלה אותו אילנה דיין. תשובתו הייתה חדה: 'מבוגר, כן. אחראי? לא'." (שימוש במקור פנימי כביכול).
4. הרחבת "כתב האישום" והזמנה למרי (טכניקת ערעור הסמכות)
המעבר מביקורת פוליטית לערעור סמכות ממלכתית וקריאה לפעולה, כולל הטלת ספק בשרשרת הפיקוד הצבאית.
(ערעור ישיר על סמכות הממשלה): "ובסוף נשאלת שאלת מיליון הדולר, האם הצבא שכפוף לדרג המדיני, צריך לבצע הוראות בניגוד לשכל הישר שלו, או שמא היה צריך לעצור, ולהתנגד להחלטות הקבינט הביטחוני?"
(קביעה מה נתניהו מרגיש): "הוא לא מאשים את עצמו על כך שלמרות ההתראות הרבות שקיבל מהגורמים הביטחוניים על סיכון חיי חטופים, הוא קיבל את ההחלטה להיכנס בעוצמה לרפיח."
(סיכום: הכרזה על הפוליטיקאים כפושעים): "אמש זה היה כתב אישום חמור לנתניהו, סמוטריץ, דרעי, וגם לצבא."
- ואיפה המדריך שבאמת חשוב-איך לברוח מאחריות ומחקירה אמיתית?