הממסד הביטחוני מאבד את אמון העם בעודו משרת את ארה''ב ומתבצר כאופוזיציה לממשלת הימין!
תיבת התהודה האמריקנית בצמרת צה"ל / אמנון לורד / מידה
יש תפיסה אחידה בצמרת צה"ל בנושאים הקרדינליים ובעיקר בנושא הפלסטיני.
צמרת הממסד הביטחוני מחוללת עוד מחדל לאומי. החיילים והמפקדים לוחמים בהקרבה ואף בכשרון בדרג הטקטי המוגבל, בעוד הדרג הבכיר בצה"ל נראה לעתים כאובד עצות וכתוצאה מהרתעה הומניטרית ומשפטית שמשליט הדרג הבכיר, הרבה מחבלים קיבלו התרעה מוקדמת לפני שמקומות המסתור שלהם הופצצו.
בציבור שמור הזיכרון הטראומתי של שלושה כישלונות אדירים ברמה הלאומית, שהממסד הביטחוני היה שותף מלא בהם.
הסכם אוסלו שהביא לטרור חמור, חדלון מלחמת לבנון השניה, כישלונה של ההתנתקות, שעל-פי מומחי הממסד הביטחוני היתה צריכה להביא לשקט ולביטחון, עדיין נוכח יום-יום בחדשות ו'צוק איתן' שנתפס בציבור ככישלון נוסף של המערכת הביטחונית.
התוצאה היא אבדן אמון בממסד הביטחוני.
שלושת הכשלונות האדירים האלה, שאת תוצאותיהם חווה הציבור על בשרו ומודד אותם בדם, שכנעו רבים שההערכות של בכירי צה"ל ושל המנהיגים הביטחוניים שהובילו את המדינה היו שגויות.
אבל יש לכישלונות אלו היבט חמור יותר, הנוגע לאופן בו משרת חלק מהממסד הביטחוני את האינטרסים של ארצות-הברית באזור.
רק בימים האחרונים נחשף הכישלון הגובל בקלון של קברניטי זרועות הביטחון בנושא הגרעין האיראני. בכתבה של דייויד סמואלס ב'ניו-יורק טיימס' שפורסמה בסוף השבוע האחרון, מתראיין גם ליאון פנטה, שהיה ראש הסי-איי-איי ושר ההגנה בחצרו של אובמה, אשר תפקידו היה למנוע מישראל לצאת למכת מנע על מתקני הגרעין האיראניים. פנטה סיפר לכתב שהשאלה שראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון דאז ברק שאלו אותו כל הזמן הייתה – "האם הנשיא אובמה רציני?" בהבטחתו שהוא יבלום פצצה איראנית גם באמצעים צבאיים. מהשאלות שלהם ניתן להבין כמה נתניהו וברק חשדו באובמה. פנטה אמר אז שבהתחשב במה שהוא יודע מהנשיא, ההערכה שלו היא שהוא רציני. סמואלס שאל אותו, האם ביודעו את מה שידוע היום הערכתו היתה דומה? "כנראה שלא", אמר פנטה. כלומר: אובמה הונה את סביבתו ואת ישראל לגבי כל נושא הגרעין האיראני.
בראיון אחר, שפורסם השבוע בתכנית 'עובדה' השלים פנטה את הפאזל: האמריקנים השתמשו בראש המוסד מאיר דגן ככלי לטרפוד התקיפה המתוכננת.
הנה כי כן, שתי הערכות שגויות לחלוטין של ראשי הממסד הביטחוני שנאבקו נגד ראש הממשלה בנושא הגרעין: האחת לגבי מחויבותו של הנשיא אובמה; השנייה לגבי כל מערך המדיניות שלו במזרח התיכון. אף אחד ממעריכי המודיעין לא צפה שאובמה ישתמש בהסכם הגרעין כדי לחזק את איראן, להחזיר לה את הלגיטימציה הבינלאומית, ולהעניק לה יד חופשית בכל רחבי המזרח התיכון. זו שגיאה קולוסלית בהערכה שמזכירה גם את ההערכות של צמרת הביטחון לגבי הצורך למסור את רמת הגולן כדי לעשות הסכם שלום עם סוריה ולהוציא אותה מציר הרשע.
אני זוכר שיחה שקיימתי בקיץ 2012 עם בכיר שאמר שאין לו אמון בנשיא אובמה. את זה יכולתי להבין מהניסיון של צופה מהצד בשלוש השנים שקדמו. אבל הוא אמר גם שאובמה לא מתייחס אלינו הישראלים אחרת ממה שהוא מתייחס, למשל, ללובים. זאת נראתה לי הגזמה של בעל תפקיד חשדן. היום, אחרי החשיפה בניו-יורק טיימס, ברור לגמרי שאובמה בחר להפקיר את ישראל כמשקל עודף. קברניטי הביטחון בדמותם של גבי אשכנזי, דיסקין ודגן, עם תמיכה סמכותית ומוסרית של הנשיא דאז שמעון פרס, העניקו לאובמה את הגיבוי שהיה דרוש לו. ברור שהם טעו והטעו.
העובדה שהדרג המדיני צדק במקרה הזה לעומת הדרג הביטחוני-צבאי שהיה שותף למהלך ההטעיה, לא יכולה לנחם. זאת בייחוד משום שהטעות בהערכה לא נעשתה בתום לב. בהקשר הזה צריך לחזור לדברים שאמרה איילה חסון כשעוד היתה המגישה של 'השבוע יומן אירועים' בערב שבת בערוץ הראשון: "גם האמריקנים מחזיקים כל מיני לשעברים בצה"ל באופן כלכלי כדי שיתאימו את עצמם לעמדות האמריקניות". "התנסחתי בזהירות", היא אמרה באירוניה, ואמיר בר-שלום הכתב הצבאי חיזק את דבריה.
יש כאן פוליטיזציה של הדרג הבכיר של צה"ל, החורגת הרבה מעבר לרמה הנסלחת. בכל סוגיה בה האמריקנים מעורבים, צצים מומחים שתומכים באופן אוטומטי בעמדה האמריקנית. הסכמי אוסלו, ההתנתקות, מפת הדרכים, הסכם הגרעין, וגם רק לאחרונה, על בקעת הירדן.
כאשר ישראל נאבקה מול ג'ון קרי על נושא הביטחון בבקעה הופיעו אלופים בדימוס, שהתגלו כמשתפי פעולה עם האמריקנים בעיצוב תכנית ההגנה הביטחונית בבקעה.
לפני שבועות אחדים השתתפתי בפאנל, שבו דיבר אל"מ שאול אריאל. אחרי כל השנים האלה ואחרי כל הניסיונות, הוא עדיין דיבר בביטחון על "סידורי הביטחון" בבקעה, בעומק השטח, ועל הגדר שהיא הקו הירוק למעשה. מי יכול לקחת ברצינות את "סידורי הביטחון" האלה? אבל שאול אריאלי מאמין בזה. הבעיה היא עם אלופים במיל' שמתגייסים למכירת הסחורה הפגומה.
המהדהד החדש ידלין
היום עומד על הפרק מזכר ההבנות הביטחוניות שכולל את נושא הרכש לעשור הבא. נראה שהבית הלבן בחר באלוף (מיל') עמוס ידלין בתור תחנת הממסר לססמאות שלו וללוחמה הפסיכולוגית שלו נגד ממשלת ישראל. ידלין פרסם לפני ימים אחדים מסמך במסגרת מכון ה-INSS שהוא עומד בראשו, אשר מתאר את המשבר במשא-ומתן על חבילת הביטחון שנועדה גם לפצות את ישראל על פגעי הסכם הגרעין.
לאור מה שתמיד חשדנו אבל קיבל את אישורו ב'ניו-יורק טיימס', ברור שממשל אובמה עוין לישראל או לפחות רואה בה נטל נסבל. מהלך ההתכנסות של הממשל וחזרה למדיניות הבדידות האמריקנית מחייב גם את החלשת המחויבות האמריקנית לאזור ובמיוחד כלפי ישראל. אך זו אמת שקשה לאמרה במפורש.
לשם כך המציאו את ה-INSS, ועבור זה צה"ל הכשיר את עמוס ידלין כאלוף, כדי שברגע הנכון הוא יהיה סוכן המכירות של הספינים של הבית הלבן. הנה מה שהוא כותב, בין השאר: "היחסים בין אובמה ואנשיו וראש הממשלה נתניהו סובלים מהיעדר אמון… האווירה משפיעה לשלילה על כל דיאלוג בין ישראל לממשל ועל יכולתם של המנהיגים להיפגש לפיסגה ולפתור את הבעיות".
עוד פולט פיו של ידלין את קולות הבטן של הבית הלבן: "הדם הרע גורע מרצון הממשל להעניק לנתניהו ניצחון כשזה נוגע לחבילת הביטחון". אחר כך מכניס ידלין לרשימת המעקשים גם סעיף שנקרא "זהות בערכים": "גם אם הדבר לא נאמר במפורש, הממשל האמריקני מטיל ספק בכך שארצות-הברית וישראל מחלקות ביניהן ערכים זהים, דבר שבעבר תרם לחבילות סיוע נדיבות".
לא מדובר בחבילות סיוע אלא בחבילות נראטיבים ארוזות היטב, שהבית הלבן מנסה למכור כדי להסוות את מדיניות הנסיגה וההפקרה שלו מחד גיסא, ואת הסיוע שלו לאיראן מאידך גיסא. האם בין הממשל האמריקני לשלטון האייתוללות יש "זהות ערכים"? אולי דווקא כן. בכל אופן כיוון שידלין חוזר על הנראטיב המפוברק שנקרא "דוקטרינת אובמה", הקובעת כביכול שאמריקה אינה רואה עוד במזרח התיכון אינטרס מרכזי, ברור שהניתוח שלו הוא יותר בגדר של מיחזור מסרים מאשר אמירה רצינית. אין דבר כזה "דוקטרינת אובמה". זו סיסמא שבן רודס הגה בחדרו כדי לשווק את מחדלי ארצות-הברית במזרח התיכון.
ידלין משלב בדיון נושא שאינו ידוע כל כך בציבור, הנוגע לגוף שמרכז בידיו את המגעים עם האמריקנים בעניין מזכר ההבנות. "העובדה שישראל הכפיפה את משרד הביטחון לטובת המועצה לביטחון לאומי… במגעים עם ארצות-הברית מקשה על סגירת הפערים בין שתי המדינות לגבי ה-MOU". כותב ידלין. מתברר שראש הממשלה לא סומך על "הממסד הביטחוני" שבסיסו הוא במשרד הביטחון. איילה חסון התאפקה ולא אמרה את המלה "שוחד". אבל כנראה שמגעים דומים בדור האחרון עם צמרת הביטחון הולידו יותר חבילות סיוע כלכליות לאנשי ביטחון בכירים מאשר לביטחון ישראל.
כישלונות ההערכה והביצוע של קברניטי הביטחון בעשורים האחרונים, יחד עם התחושה שחלק מהבכירים בדימוס מעדיפים לשרת את האינטרס האמריקני הזר על פני האינטרס הלאומי הישראלי שאותו מגדירה ממשלת ישראל, פוגעים במעמד מערכת הביטחון. אף כי מעמדו של צה"ל בתודעת הציבור איתן – וטוב שכך – בכיריו צריכים להיות מודאגים מהכרסום באמון הציבור והחשדות לגבי המניעים של אחדים מתוכם. התבצרות במישור המוסרי הגבוה לא תועיל כאן.
http://mida.org.il/2016/05/10/%d7%aa%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%94%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%a6%d7%9e%d7%a8%d7%aa-%d7%a6%d7%94%d7%9c/
תופעה חמורה זו תוצג באשכול.
כשמסתכלים על התפקיד הבא ולא על התפקיד הנוכחי